בתוס' בד"ה פרט לזו כו' דר"י הגלילי לא איירי בתחב לו חבירו. משום דדוחק לאוקמו סתמא דקרא בכה"ג. והא דתרומה ס"ד דמשכחת לה כו' משא"כ בקודש דלא שייך דחיבת הקודש מכשרתו. ועיין בתוס' דזבחים. ומהר"ש הגיה אי נמי ס"ד כו' עפ"י תוס' דגוד הנשה:

בא"ד א"נ כגון שנטמא הגוף כו'. ר"ל בתרומה א"ש דאף דנטמא ע"י נגיעתו כיון דחייל טומאת הגוף קודם תו לא פקע. וקרא דפטר במחוללת מקודם. וכ"ת תיפוק ליה בלא"ה משום דאין איסור חל על איסור. דמהכא גופא ילפינן לה בעלמא [דאין איסור חל על איסור]. ולמ"ד בעלמא איסור חל על איסור. יאמר דשאני התם כו' אבל בקודש למאי דסלקא דעתין דרבנן דר' יוסי הגלילי פוטר אף כשחל טומאת הגוף קודם מטעם דמחולל ועומד הוא וכמ"ש התוס'. פרק ג"ה לזה אמרו לו אף טמא כו' כיון שנגע בו טימאוהו: