ברש"י ד"ה רבה היכי וכו' רבה דאמר כצ"ל:

ד"ה רבה מתרץ כו' דטעמא דרה"י כצ"ל:

ד"ה במקום וכו' דכריכות ברה"י כצ"ל:

בתוס' ד"ה אי דליכא סימן וכו' עד וכן לקמן דקאמר כדי שילך וכו'. נראה דהמשך דברי התוספות כך הם ורצונם לומר למה צריכנן לאדחוקי נפשין ולפרש מכריז מקום דהיינו שהמוצא מכריז והאובד יתן סימן מקום יותר היה נראה לפרש דהכל קאי אהאובד ופירוש האובד מכריז אבדה פלונית אבדתי במקום פלוני וכי תימא לא אשכחן בשום דוכתא בגמרא שום הכרזה באובד והא לקמן במתניתין (בבא מציעא דף כ"ח ע"א) איתא כדי שילך וכו' ויכריז יום א' ופירש רש"י שהאובד יכריז אני אבדתי אבדה ואלו סימני' ואם כן מצינו הכרזה גבי אובד זה אינו דלקמן נמי אין הפי' כפי' רש"י אלא היינו נמי שהמוצא מכריז וכו'. אך קשה דבפרק אלו עוברין וכו' והיאך אנו יודעין וכו'. אלא ודאי הע"ה האובד רוצה שיכריזו על אבשתו ואם כן מצינו הכרזה גבי אובד וי"ל דמיירי במוצא במקום דשכיחי ע"ה ולעולם ההכרזה קאי בכל שוכתין אמוצא. אבל לפירוש רש"י שפירש לקמן שהאובד יבריז וכו' אין קשה מפרק אלו עוברין דהתם נמי הוי פירושו שע"ה מכריז: