תד"ה ולא שני ליה לרבי מאיר וכו' הלשון אין מיושב דלא ה"ל למימר טפי אלא הכא לא הוכשר. ועדיפא מזה קשיא לי דהא כיון דר' (זירא) [אסי] הוה ידע גם כן שנויא דמשני הא מני רבי מאיר דהוא נמי שמיע ליה האי שנוייא מר' אבא בר ממל ולא הוה קשה ליה אלא דהכא לא הוכשר אם כן מאי ה"ל לאקשויי הא טומאת בית הסתרים היא וכו' הא מטומאת בית הסתרים לא קשה מידי דהא מני ר"מ ולא ה"ל למפרך אלא והא לא הוכשרו ופירכא דלא הוכשרו לא תלי' מידי בטומאת בית הסתרים וק"ל ואפשר שגם התוס' נתכוונו לזה אלא שקצרו דבריהם:

ד"ה למה לי הכשר וכו' תימה למה ליה לאוקמא כרבי מאיר וכו' ולא הכשר שרץ וכו'. רוצה לומר שמצד עצמו מטמא טומאה קלה דהיינו טומאת אוכלין וא"כ הקושיא שהקשו טומאת בית הסתרים הוא וכו' אינה קושיא כלל דהא מטמאה טומאה קלה מצד עצמה לא מצד שנגע בבית הסתרים וא"כ לא אצטריך כלל לאוקמא כרבי מאיר ועיין לעיל בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע"ב) וע"ג ובתוס' שם: