שאננים. בוטחים, השאנן הוא הפך שאון, שלא ישמע קול נוגש ומטריד מבחוץ, והבוטח הוא על גבורתו, כמו שהתבאר (ישעיה ל"ב ט') ושם קורא מטעם זה בנות ציון נשים שאננות, ובנות שומרון בנות בוטחות עיי"ש:

נקובי. המפורש בשם, כמו אשר נקבו בשמות:

המנדים. המרחיקים, ומוסב על האומות, כי אל ישראל מדבר פה בנוכח:

שבת מענין השבתה כמו שרף ישרפו בשבת (שמואל ב כ״ג:ז׳):

מטות, ערשותם. התבאר למעלה (ג' י"ב) שהערש מיוחד למשכב הנשים:

וסרוחים, שם מלשון הבאשה כמו נסרחה חכמתם, זונות וזכרים מיוחדים לזימה שוכבים על ערשותם:

כרים, כן נקראו צאן השמנים:

ומרבק מקום שמפטמים בו העגלים עד יתראו כבקר, וכן עגל מרבק (ש"א כ"ט) ובדברי חז"ל הכניסה לרבקה ודשה:

הפורטים, מענין כלל ופרט בדברי חז"ל שמפרט פרטי הניגון. עמ"ש בתו"ה (קדושים סי' כ'):

מזרקי יין. כלים עשוים בתואר מזרקות ומיוחדים לשתיית יין:

ולא נחלו, מן הנפעל, ויש הבדל בין לא חלו (ירמיה ה' ג') שהוא חולי גמור, ובין לא נחלו שהוא חולשה קצת, כמ"ש (ביחזקאל ל"ד ד'):

מרזח. הושאל מן המשתה שהיו רגילים לעשות אחרי קבור המת לנחם את האבל (כמו אל תבא בית מרזח, ירמיהו ט״ז:ה׳) אל משתה שהיו עושים להסרוחים והנבאשים אשר על ערשותם, שגם במת יש הבאשת המת:

וסר, ר"ל שיסור ויפסק:

בנפשו, ברצונו. כמו ולא תגעל נפשי אתכם, ומצאנו נשבע ה' בימינו, בקדשו, בשמו הגדול, בי נשבעתי, בגאון יעקב:

מתאב. הפך הנה תאבתי לפקודיך, כמו משרש, מסקל.

וגאון יעקב הוא הבהמ"ק שתחלה אבה בו ועתה בלתי אובה, וארמנותיו שונא מתחלתו:

ומסרפו. כמו משרפו:

הס צווי מהכבד ושרשו הסה, שתוק:

רסיסים. כמו רצוצים והוא יותר מן בקיעים:

משפט, צדקה. (ע"ל ה' כ"ד):