ויבוא, אנשים. יחיד על רבים, שלא באו בפעם א', כפי הכלל באילת השחר (סי' קס"ו) :

האדרש. י"א שהוא כמו ההדרש בה', וי"א שהוא מבנין התפעל ומשפטו האתדרש :

נעניתי לו. א"א לפרשו מענין עניה ותשובה שאיך בא בנפעל, והלא ה' הוא הפועל והעונה ? וכבר נלחץ בזה הרד"ק, רק הוא לשון ענין והתעסקות כמו ענין רע נתן אלהים לבני אדם לענות בו (קהלת א׳:י״ג) נעשיתי לו ענין והתעסקות לענות בו ומלת בה במקצת ספרים בא' ובמקצת ספרים בה' בלא מפיק, ונחלף הא' בה"א ובמק"ס בה כתיב בא קרי :

למען תפש את בית ישראל בלבם. יל"פ שמלת בלבם מוסב על הזקנים, שהזקנים חושבים בלבם לתפוש את בית ישראל ור"ל את בית ישראל אשר נזורו מעלי רוצים לתפוש כולם בגלוליהם, שבלבם לתפשם כולם אל ע"ז :

לדרש לו בי. כמו לדרש בי לו ולו, היינו בעבורו :

אני ה' נענה לו בי. מלת נענה ג"כ מלשון ענין ועסק, ור"ל הוא עונה בי, היינו עושה בי ענין והתעסקות וא"כ ה' הוא הנענה שיעשה ממנו עסק לענות בו, ושעורו לו אני נענה, שאני לו לענין ולעסק :

אני ה' פתיתי. כמו פתתני ה' ואפת (ירמיהו כ׳:ז׳), הוא ידבר שאני פתיתיו והמפרשים נלחצו שהפיתוי הוא הערת החפץ כדי שיכשלו בנבואתם, כמו מי יפתה את אחאב, או קרוי פיתוי על שלא המית אותו, ורחוק שייחס לה' פיתוי לרעה. והרי"א פירש בתמיהה וכי אני פתיתי, והמעיין יבחר :

לו חיה. כמו אם כמו לו החייתם אותם (שופטים ט') ובכ"ז נכלל שם וכאן גם ל' הלואי לרמז שהחיה או דבר או חרב קלים מרעב :

אם בנים ואם בנות. ר"ל אפי' בניהם ובנותיהם ויל"פ של אחרים, ובנים ובנות מורים על הקטנים כמ"ש באילת השחר (סי' רס"ב) שאף קטנים שלא חטאו לא יצילו :

דרכם, עלילותם. הדרך היא תכונת הנפש ומנהגיה שהוא שורש אל הפעולות והעלילות הם הפעולות היוצאים מהם, כמ"ש (ירמי' י"ח) וכן הוכפל לקמן (סי' כ' וסי' ל"ו), ולמעלה (סי' ז'), ולקמן (ט"ז מ"ז). דרכיך תועבותיך ג"כ על כוונה זו :

אשר הבאתי, אשר הבאתי. הוא מגביל נגד מ"ש אחר כך לא חנם עשיתי את כל אשר עשיתי, שר"ל שעשה עם גלות יכניה לטובה, אבל לגלות צדקיה הבאתי את כל אשר הבאתי שהיתה ההבאה כדי להביא עליה רעה לא לעשות טובה :