עשו. מענין ועסותם רשעים, מיעוך וכתישה, ומזה שם עיסה בלשון המשנה, ושם עריסה במקרא, ראשית עריסותיכם, שהרי"ש נוסף כמו שרביט שבט, סרעף סעיף וכדומה ושדים הם העליונים, ודדים במקרא הם במקום הבתולים, כמ"ש בפי' משלי על דדיה ירווך בכל עת :

אהלה. אהל שלה מופרדת מבעלה :

אהליבה. היינו אהלי בה :

ותעגב. העיגוב הוא קודם אל הזנות שתעורר הזונים בדברי חשק ועגבים, כמו עגבים בפיהם, שיר עגבים (לקמן ל"ג) :

תזנותיה. יש הבדל בין זנות, ובין תזנות, ובין זנונים, ובין זמה, שזנות היא הזנות הרגיל וזנונים בכפל עי"ן הפעל מורה על התמדת הזנות ושהיא בפרהסיא כמו קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, שכ"ה בכל השמות שנכפל עי"ן הפעל, כמ"ש בכ"מ. ותזנות, מורה ששופך זנות על אחרים, שע"ז בא בצורת ההפעיל. וזמה, מורה השתקעות המחשבה בזנות. ובזה תבין שנויי הלשונות בפרשה זאת :

אנשי מחקה. כמו אנשים, וכן מאנשי התרים (מ"א י') :

בששר. מין צבע :

סרוחי טבולים. המצנפת טבול בצבע וסרח העודף ממנו יוצא משני צדדיו למטה :

שלישים. גבורים ונכבדים כמו ושלישיה על כולו :

ותקע. שרשו יקע ובא על הסרת הדבר ממקומו, ופה על הסרת דבקת הנפש לאהבה אל השנאה, וכן פן תקע נפשי ממך (ירמיה ו' ח') :

על פלגשיהם. עם פלגשיהם, כמו ויבואו האנשים על הנשים :

בשר. כינוי אל אבר התשמיש כמו רר בשרו את זובו :

פקוד שוע וקוע. שמות מדינות כן ת"י :

אותם. כמו אתם :

הצן. כמו והביאו בניך בחצין מין מרכבה, עז"א הצן ורכב :

צנה ומגן. על הגוף (צנה מגין בפני חרב, ומגן בפני חץ, וצנה מקיף מג' רוחות) :

וקובע. מגן נחושת על הראש (ש"א י"ז) :

זמתך. זנותך. כבר התבאר (פסוק ח') ונגד זמתך שהוא השתקעות המחשבה בזנות, אמר ולא תשאי עיניך אליהם, ונגד זנותך מא"מ, אמר ומצרים לא תזכרי עוד :

ערות זנוניך. היא רוב הזנות שזנית בפועל :

וזמתך. היא השתקעות המחשבה בזנות ר"ל ראוי לעשות אלה לך :

לצחק וללעג, הלעג הוא יתר מן השחוק, כמ"ש (ירמיה כ' ז') :

שמה ושממה. שממה גדול מן שמה (כנ"ל ו' י"ד) :

ומצית. כמו שתית מצית (ישעיה נ"א) :

תגרמו. מענין גרם, כמו ועצמותיהם יגרם שהיא שבירת העצמות למצצם, והושאל על חרשי הכלי :

העבירו להם. לגלוליהם :

ואל אנשים ויתנו צמידים. ר"ל נתנו צמידים אל אנשים, והוי"ו כוי"ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו :

וסבאים. פי' שכורים כמו אל תהיו בסבאי יין :

(מג-מד)

לבלה. היא שם המופשט של הצרעת המתדבק בנואפים ומכלה את בשרם ועצמותיהם, כמו חילי הצרפתים בזה"ז, וחולי הזאת קורא ג"כ בשם אשות הזמה אשות שם הרבים משם אש האש הבוער והקדחת הבא מסבת הזימה, ונשתנה משקלו להורות שהוא אש משונה מעצם עד בשר יכלה, ור"ל נאופים (אשר) עתה יזנו הנואפים ותזנות של הנואפות והיא (היינו הנואפת עצמה), כולם יהיו לבלה, החולאת הזאת ששמה בלה, תקחם. ומ"ש ויבא מוסב על שם בלה. וכבר התבאר אצלי שבשמות המופשטים ישמש עליהם לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה, לכן אמר ויבא בלשון זכר על תוקף ביאתו, וכאשר יצייר הבלה כבא על אשה זונה, ר"ל שנדבק בה כמער איש ולויות. וכן יצייר שאשות ולהבות הזימה, באו אליהם בשחפת וקדחת להשחיתם, והיא מליצה נפלאה מאד :

אותהם. תחת אתהן וי"ל אות שלהם, אות הצרעת שבהם, זה אות שהם נואפות ושופכות דם :

וברא, מקור, להכרית אותן :

ונוסרו. מורכב מנפעל והתפעל, שתחלה יקבלו מוסר בהכרח ע"י פועל שיעשה בהזונה, ואח"כ יתיסרו בעצמם ברצון :