האח. ענין שמחה :

נחל. נתחלל, [נפעל עבר מן הכפולים] :

וישבו, מבנין פעל הדגוש, מענין ישיבה :

טירותיהם. הוא הארמון הגדול הנמצא בעיר לקיבוץ הכלל, ואצל העכו"ם היו מתקבצים שם לע"ז כנודע :

מחאך. כמו וכל עצי השדה ימחאו כף :

ורקעך. רקידה ברגל :

בשאטך. משתתף עם שוט המורה על הכאה, ר"ל שמכאיבים, כמו השטאים אותך ר"ל העוקצים ומכאיבים לך, וכן ולשוטט בצדכם (יהושע כ״ג:י״ג), ואם יכאיב לו ע"י בוז ולעג זה נקרא שאטת הנפש, ועז"א בשאט נפש (פט"ו) :

גוים עמים. בארתי הבדלם (ישעיה א' ד') שעם מעולה מן גוי, שמורה שי"ל מלכות והנהגה :

עמים ארצות. התבאר למעלה (י"א ט"ז, י"ב ט"ו) ובכ"מ, שבכל הספר יציין שארצות הם רחוקים יותר מן עמים וגוים עיי"ש :

(ט-י)

לבני קדם. אני פותח לבני קדם, שילכו דרך מואב על בני עמון :

ונקמו. בבנין הכבד מורה על התמדת הפעולה, ויש הבדל בין נקם שאחריו ב', שמורה נקימה מחמת שנאה, ובין נקם שאחריו מ', שמורה נקימה מחמת שהרע לו :

מתימן. י"מ שמוסב על והכרתי ממנה אדם ובהמה מתימן, וכפל הכינוי עם הפעול כמו ותראהו את הילד, וכפי הנחת הטעמים פירושו שבצד של תימן תהיה חרבה, ובצד ששם דדן יפלו בחרב :

בתוכחות חמה, חמה גלויה עד שידעו שהוא מה' (כנ"ל ה', ט"ו) :