כה אמר ה'. במאמר הזה בא ששה פעמים הלשון כה אמר ה', ולא נמצא מה אמר ה', עד הפעם הששית ? ולא נמצא דוגמתו במקרא, והוא פליאה נשגבה מאד באין איש מן המפרשים שם על לב, ואחרי העיון ראיתי שבכאן לא השלים הדבור, רק מציין בחמשה פעמים הראשונים שאמר כה אמר ה', ר"ל שכבר אמר ע"ז נבואה מיוחדת, וציין חמשה נבואות שנבא על חמשה אומות למעלה, וציין פה החטא של כל אומה מה שחטאו נגד ישראל, ואמר כה אמר ה', ר"ל מטעם זה אמר ה' פורעניות עליהם שכבר נזכר בספר, ובפעם הששית מוסיף נבואה על יתר אומות שלא נבא עליהם עדיין למעלה, כמ"ש בפירושי :

במות עולם. כמו והרכבתיך על במתי ארץ :

שמות. מקור, והוא פעל יוצא

ושאף, הושאל ממשיכת הרוח אל תוכו אל כל התאב לבלוע איזה דבר :

על שפת לשון ודבת עם. כמו את כל הגוים והלשונות, ר"ל שידברו בם גנות כל הלשונות והעמים, כי האיבה בין העמים תהיה מצד חילוק הלשונות ומצד חילוק הנמוסים וההנהגות, וכל לשון וכל עם ידבר בם לרעה :

ולחרבות השממות ולערים הנעזבות. ר"ל לערים שנחרבו ונשארו שממה כי יש חורבה שאינה שוממה אם משתדלים לבנותה עמ"ש ישעיה (מ"ט י"ט), ויש ערים שלא נחרבו רק שיושביהם עזבו אותם והלכו להן :

לבז, וללעג. הבז הוא מפני שהדבר נקלה בעיניו, והלעג הוא מפני פחיתת מעשיו (ישעיה ל"ז כ"ב) :

מגרשה. המקום הפנוי שסביב הישוב, וכן למעלה (כ"ז כ"ח) ירעשו מגרשות :

לכם מסביב. ר"ל מסביב לכם :

קרבו. מהדגוש, ר"ל קרבו את עצמם שעושים הכנות לזה, או יתכן עפמ"ש ישעיה (כ"ו י"ז) על כמו הרה תקריב ללדת עי"ש :

ורבו ופרו. בכ"מ יאמרו ופרו ורבו, פרה ורבה, הנני מפרך והרביתך, שע"י הפריה ירבה, לבד פה אמר ורבו ופרו ? שר"ל שירבו שישובו הגולים מארבע כנפות הארץ, והם יפרו ויולידו בנים ובנות :

כקדמותיכם, מראשתיכם. כבר בארתי ישעי' (סי' מ"ג י"ח) שלפעמים הראשון הוא לפני הקודם, בפרט פה שבא שם ראשית שהוא מורה על ראשית החלטי :

וירשוך. והיית לנחלה, כבר בארתי ישעיה (נ"ז י"ג) שהירושה מציין הורקת הקנין מרשות המוריש לרשות היורש, והנחלה תציין המשך הקנין לזרעו אחריו לדורות עולם :

אוכלת אדם את, ומשכלת גוייך היית. אדם יציין בני אדם יחידים, וגוי מציין הקיבוץ, עז"א היית כי עתה אין שם גוי וקיבוץ רק בזמן הקודם אז שכלה את גוייה שמציין הארץ כאם היולדת והגוים הנגרשים ממנה שמשכלת אותם, ועתה תאכל בני אדם יחידים שבה :

כלמת הגוים, וחרפת עמים. עמים מעולים מן גוים שהעמים י"ל מלך (כמ"ש ישעיה א' ד'), וחרפה גדולה מכלימה, שיצוייר שמכלים על לא דבר ולא יצוייר שיחרף על לא דבר (ישעיה א' כ"ט) :

בדרכם, ובעלילותם. הדרכים הם תכונות הנפש ומנהגיה, והעלילות הם הפעולות הצומחות מהם (כנ"ל י"ד כ"ב) :

ואפיץ אותם בגוים. ומן הגוים זרו (שהזריה הוא יותר מן הפיזור) לארצות רחוקות כמ"ש כלל זה למעלה (י"ב ט"ו) :

ויבוא. מוסב על שם קדשי שם קדשי בא אל הגוים ששם ה' בא עמהם לגלות, כי שם ה' נקרא עליהם, והגוים חללו אותו עי"ז, וע"כ תפס בכל הענין שם קדשי, שמי הגדול, כי שם ה' נקרא על ישראל, והוא בא עמהם אל הגוים :

ולקחתי אתכם מן הגוים. הקרובים, ומן הארצות ששם נפזרו יותר (כנ"ל פסוק י"ט), אקבץ הנפזרות, וכן למעלה (כ' ל"ד) :

לב, רוח. גדרם התבאר בפרטות בפירוש ספר משלי :

את דרכיכם הרעים, ומעלליכם אשר לא טובים. כבר בארתי (פסוק י"ז) שהדרכים הם תכונות הנפש ומדותיה, והיו כולם רעים, כמו מדות הגאוה והנקמה ואכזריות וכדומה, והנה יצוייר שגם מן דרכים רעים יצאו מעללים טובים, כמו שמן מדת הגאוה יתעורר לעשות צדקה וחסד להתגאות במו, ובמדת הנקמה ואכזריות ינקום ויתאכזר על אויבי ה' ומחללי שמו, עז"א שגם המעללים היו לא טובים :

עונותיכם, תועבותיכם. העון יוצא ע"י עוות השכל (כמ"ש ישעיה א' ד') וזה מגביל נגד דרכים, והתועבות הוא נגד מעללים :

בושו והכלמו. הבושה היא מעצמו, והכלימה ע"י אחרים (ישעיה ל' ג', ירמיה ג' כ"ה) :

החרבות, והנשמות, והנהרסות. השממה הוא יותר מחורבה, כי יש חורבה שאינה שוממה (כנ"ל פסוק ד') והריסה הוא יותר מחורבן, וכן (ישעיה מ"ט י"ט) כי חורבותיך ושממותיך וארץ הריסותיך, והשממה יפול גם על כלל הארץ, לכן אמר (סי' ל"ו) בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה :