סף השער, מדובר בשלש לשונות, סף, מזוזה, איל, והיינו שכל רוחב השער בין בצדדים בין למטה באסקופה קרוי סף מקום שעשוי לחזק שם את הדלת קרוי מזוזה, כמשי"ת לקמן (מ"ג ח') וכן פה היתה המזוזה בתוך, רחבם אמה, וחולקת את הסף לשני ספים כ"א רחבו שש אמות, ואם הסף מצופה בתמונת עגול וציור מיוחד קרוי איל, וכן היה בפתח אולם והיכל וקה"ק לקמן פסוק מ"ה ובסי' מ"א פ"א ופ"ג :

והתא. כבר הבתאר אצלינו (מ"א ס"ו) ההבדל בין יציע, תא, צלע, ותראה בכאן שהבנינים שהיו אצל השער מבחוץ נקרא בשם תאים, כי היו מזומנים אל הבא ונכנס, מלשון אתא בקר, ושייכים אל השער שנקרא ג"כ בשם שער האיתון מלשון אתא, והבנינים שהיו מחוברים בצדדים שלא אצל השערים נקראו צלעות בסי' מ"א :

והתא שש אמות. תא זה ר"ל כניסת השער, והוא מלשון אתא, שעקר שם תא ע"ש הביאה, כנ"ל, ונופל היטב עקר השם גם על מקום שבאים שם אל התא :

האיתון. מענין ביאה ונקרא כן בצירוף התאים שנחשבו עם השער (כנ"ל פ"ז) :

רצפה. היא מרצפת אבנים על הקרקע, לא עלייה כדעת המפרשים :

התחתונים. כי היה רצפה עליונה במעלה ההר נגד הבנין והעזרה, וגם מה שדייקו ממה שהטעם למעלה שהה"א נוספת, אין ראייה כי חצר בא גם בלשון זכר, החצר הפנימי, ויכוין לומר הרצפה של החצר התחתון :

אילמיו. כמו איליו וכן בפסוק כ"ו :

ומעלות שבעה עלותיו. מספר שבעה בלשון זכר קאי על שם עולותיו, ר"ל לשבעה עלותיו היו מעלות, שכל אמה שעלו בגובה היה שם מעלה שרחבה חצי אמה :

השער הדרום. בא הסמיכות עם הידיעה וענינו השער הדרומי :

באילים השערים. היה ראוי לכתוב באילי השערים בסמיכות ?, אך שאז היה משמע שהיה פתח הלשכה בין שני אילים של השער דהיינו אל חלל השער, ובאמת היה הלשכה בדרום והפתח נכנס בין איל אחד של השער ואיל אחד שלפני המעלות, ע"כ כתוב בלא סמיכות, כי אינם אילי השער רק אילים שעומדים סמוך לשער :

אליהם. כמו עליהם :

ויניחו. הוי"ו מיותר, ור"ל שמלת אליהם מוסב למעלה, ור"ל ארבעה שולחנות אבני גזית הם נוספות אליהם, ר"ל להשולחנות הראשונות העשוים לשחיטה, והם שייכים אליהם, ויניחו בהם את כלי השחיטה :

השפתים, שרשו שפת, מענין עריכת כמו שפות הסיר, אונקלאות של ברזל ערוכים על עמודים והם זוגיים לתלות בם ולהפשיט, ומ"ש סביב היינו להשולחנות שיזכיר :

אשר יעלו אליו. מלת אליו מענין אילים, ר"ל האילים שלו הם אצל המעלות :