שובה, עד. מורה ששב לדבר שהתרחק ממנו וצריך להגיע עד המקום, ומוסיף אח"כ שובו אל, וכן יואל (ב' י"ב י"ג):

כשלת. בא הקל בהוראת הנפעל שנכשל ע"י העון שהכשילהו, ועי' לעיל (ה' ה'):

כל תשא עון. כמו כל עון תשא ורצוף בו כונה, כל תשא, תשא עון, ר"ל שתשא כלו לא חציו לבד, ושתשא אותו כפי מה שהוא עון, לא שתשא חטא שתחשיבהו כחטא שוגג:

ממנו. כינוי היחיד מוסב על משובתם:

ויך שרשיו. כמו הכה אפרים שרשם יבש:

יונקותיו. הם הבדים הדקים שעולים אצל האילן מן השרשים (יחזקאל י"ז):

יחיו דגן. כמו היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג'):

חכם, נבון, וידעם. הבדל הענינים אלה וכלליהם התבאר באורך בפי' משלי: