מני, רוחי. הרוח הוא רוח הנבואה, ה' שלחני ורוחו (לקמן מח עז), ועל העצה שירדו למצרים שהוא נגד התורה שהיא החכמה העליונה אשר הוא האל בעצמו, אמר ולא מני, ועל המסכה שלא הוזהרו רק ע"י רוח הנביאים, אמר ולא רוחי :

ולנסך מסכה. הוא מענין ואני נסכתי מלכי :

ההלכים לרדת. המקור הנכפל על פעל הלך, מורה שלרדת הוא התכלית, ר"ל להשתקע, כי זה נאסר :

לעוז, לחסות. נבדלים, המחסה יהיה גם על ידי אמצעי, ע"י שיקרא שמו עליהם והמעוז בבלתי אמצעי, ותמצאם נרדפים (תהלות מו ב, סא ד', סב ט') :

לבשת, לכלמה. בושה מעצמו וכלמה מאחרים (לקמן מא יא, מה ו', מז יז, נ' ז', נד ד', סא ז') :

הועיל. כולל כל מיני תועלת

ועזר, רק מצרה :

בשת, חרפה. בארתי למעלה (א' כט) בושת מעצמו, כלמה וחרפה מאחרים, רק חרפה גדולה מן כלמה :

משא. מענין נשיאה ולקיחה :

בהמות. שרשו המה, והב' הוא ב' בכל"ם :

ונגב. ארץ נגובה ומשא מוסב על מהם, משא מהם. והבדל צרה צוקה מבואר למעלה (ח' כב) :

כתף עירים, דבשת גמלים. עיר הוא החמור הקטן קודם שיגדל, וממה שאומר עיר בן אתונות (זכריה א' ט') משמע ששם זה מושאל לפעמים גם לצעירי מינים אחרים כמו הגמל, עיר פרא אדם יולד (איוב יא ב'), ודבשת נקרא חטוטרת הגמל הנרקב מתמידת המשא ומושחים אותו בדבש :

חיל, ואוצר. אוצר, נקרא רק החיל והרכוש שאוצרים אותו למשמרת (ירמיה ט"ו י"ג, י"ז ב') :

הבל וריק. עיין לקמן (מט ד') :

כתבה על לוח, על ספר חקה. החקיקה הוא בעט ברזל שישאר לנצח, וכזה מי יתן אפוא ויכתבון מילי (ומוסיף לאמר) מי יתן אפוא בספר ויחקו, בעט ברזל וכו' (איוב יט כג) :

ראים, חזים. פעל חזה, בא תמיד על ראיית הלב בעינים הפנימים, אם יצייר בנפשו תמונה דמיונית, או ציור שכלי, נאמר שחזה בעין הדמיון או השכל, ועקרו בא על ציור הבב"ת והבלתי גשמי בדרך מוגבל וגשמי ותמונה דמיונית, וע"כ בא על מחזה אלהים תמיד, כמ"ש ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה, מ"ש ביד הנביאים אדמה, מבאר מ"ש ואנכי חזון הרביתי, שהוא שהשיגו הנביאים דמיונות, ויהיה חזה משתתף עם שאול עשינו חוזה (למעלה כח), גבול בענינים הבלתי מוגבלים, ומצד זה יקרא הנביא הצופה במראות אלהים חוזה, והרואה בעיני בשר על עניני העם לישר מעשיהם בין אדם לחברו היה נקרא רואה, שמואל היה שופט ודן בין אדם לחברו, ונקרא רואה, וזה כונת הספור לפנים בישראל כה אמר האיש וכו' לכו עד הרואה, כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה (ש"א ט'), ומובן במ"ש וחלקות הוא הפך התוכחה, מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון (משלי כח כג)

ונכחת, נגד המקום ע"ל (נט יד) :

דרך, ארח. מבואר למעלה (ב' ג') :

והטו. יוצא, ופירוש קדוש ישראל (למעלה א' ד') :

ונלוז. הפך הישרה לפני המקום (משלי ג' ל"ד, י"ד ב') :

ותבטחו, ותשענו. הבטחון בלב והשעינה בפועל (לקמן לא א', נ' י') :

נפל. תואר וחסר המתואר יסוד נופל :

נבעה. מתגלה ונראה :

פתאם לפתע. מבואר למעלה (כט ה') :

כתות. מקור לכתות :

ולחתות. כמו היחתה איש אש בחיקו, ומזה שם מחתות :

וגבא. ע"ל (לג ד') :

שובה ונחת, השקט ובטח. שובה ונחת, מציינים מנוחת הגוף שובה, מציין ההעתק מן התנועה אל המנוחה, שובה ה' רבבות אלפי ישראל. ונחת, המנוחה עצמה. והשקט ובטח יציינו שניהם מנוחת הנפש והרוח. השקט, מן הזעף הפנימי. והבטחון, חוזק הלב על העתיד, ההשקט ענין שוללי והבטחון ענין חיובי, ודברתי מהבדלים אלה בכ"מ בפירושי :

על קל. על סוס קל, כי הנס לוקח חפציו עמו ואין סוסו קל לא כן הרודף סוסו קל ממשא :

עד אם נותרתם. כמו עד אם דברתי דברי, במקום עד אשר, וההבדל בין תורן ונס ע"ל (לג כג), ובין הר וגבעה למעלה (ב' ב') :

יחכה. המתנה (למעלה ח' יז) :

לחננכם, לרחמכם. עיין הבדלם (למעלה כט יא) :

כשמעתו. כ"ף הדמיון :

וענך. קול שלך העונה שהוא קול הד שלך :

יכנף. יעופף בכנפו :

ומוריך. הראשון מלשון יורה ומלקוש, והשני מורה ומלמד, וכן שכל במלת זרים (למעלה א' ז') :

תזרם. מלשון זר ונכרי :

צא. צואה, וכן במסורה לית לשון טינוף :

דשן ושמן. שמן מציין שמנונית דוקא ודשן. מציין כח הלחות השרשי המעמיד החי או הצומח על בריאותו. האיש השמן עטיניו מלאו חלב, והאיש הדשן עצמותיו מלאו עלומיו, ובא על הדשן מדברים הנשרפים שנפרדו כל חלקי הדשן המורכב ונשאר רק יסוד העפר, ע"ד שרש סקל שמשמשים דבר והפוכו :

האלפים. שור המלומד לחרוש נקרא אלף, לשון למוד

והעיר, הוא הצעיר (ע"ל ו') :

ובליל. הוא המספוא הבלול בתבואה :

וחמיץ. נקי, וחברו חמוץ בגדים (ם"ג), ואולי אשרו חמוץ פירושו הנקי בדינו, מעול וחומץ מעול ורוצה להתנקות, כי יתחמץ לבבי, כי יטהר ממחשבותיו :

הר גבה, גבעה נשאה. ע"ל (ב' יד) :

פלגים יבלי מים. היובל מקום המקורו', והפלגים מתפלגים משם, ויש פלגים ממי מטר, ופלגים יבלי מים הם פלגים מן המים הנובעים,

וביום הרג, כמו ביום הכותי כל בכור, בעת :

שבעתים. כמה פעמים, ונמצא ישלם שבעתים, כי שבעתים יוקם קין :

שבר. בעצם ונחבש במטלית לחברו :

ומחץ. המכה בבשר, ונרפא :

משאה. עשן, ומשאת עשן, והמשאת החלה לעלות :

להנפה בנפת. מענין שלשת הנפת, יפה נוף והנפה, הפעיל להוניפם בנוף ואקלים שוא.

וגוים, הם אלה שהביא להושיב שם

ועמים, הם חיל סנחריב כנ"ל (א' ד') :

כליל. הכ"ף הוא כ"ף הזמן, וענינו בליל :

ונחת. ענין הנחה, ומצייר כי השמים התקשרו בעבים שחורים מריקים ברקים ולפידים, ובתוכם אבני אלגביש מנופצים ואבני ברד וזרם שוטף, וזה נגד מ"ש למעלה (כח כא), כי כעמק כגבעון ירגז, וזה קרא נחת זרועו, שהניח היד מלמעלה למטה, משמים ארץ, ואח"ז מציין הרעש שאמר עליו (שם) כהר פרצים יקום ה' במ"ש ובמלחמות תנופה נלחם בם, התנופה הוא ההולכה וההובאה הנה והנה, וזה ציור הרעש :

והיה. עת יהיה :

מעבר. סמוך :

ומטה. הוא כמו למטה יהודה :

ומוסדה. מענין חוזק, לפי שאמר (למעלה כח) מוסד מוסד ר"ל מעברות ומקומות של השבט החזק :

יניח ה'. חסר השם הצדדי, גבורתו, או רוחו, עליו, וי"ו ובמלחמות הוא וי"ו המסובב, וכן וי"ו והשמיע ה' את הוד קולו (ל'), כמו כראותכם את ארון וכו' ואתם תסעו ממקומכם (יהושע ג' ג') :