נחה ארם. וכן ותערוך ישראל (ש"א יז כא), ותפול שבא (איוב א' טו) :

אפרים. נקראו כן י' השבטים, בעבור שהיה מלכם הראשון מאפרים :

תעלת הברכה. מי הברכה מכונסים ותעלה, חפירה סמוכה לה להגרת המים בעת שירצו, ואמר העליונה כי היתה עוד אחרת למטה כמ"ש לקמן (כ"ב ט' יא) :

ומסלה. מענין רוממות בכ"מ ושם עמדו מכבסי הבגדים :

השמר. הטעם מלרע ובכ"מ מלעיל כי נסוג אחור ע"י מלת לך שבא אחריו :

אל תירא ולבבך אל ירך. וכן איש הירא ורך הלבב ירא, מפני אויב. רך הלב, בטבע :

זנבות. שפולו של דבר וקצהו הפחות :

ואוד. עץ אחזה בו האש וב' בחרי. הוא ב' הכלי :

ונקיצנה. מלשון קוץ וסילון :

תקום, תהיה, היה, הויית הדבר בתחלתו, יהי אור תקום, קיומו והעמדתו, הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמוד :

יחת. קל מבעלי הנו"ן והציר"י לתשלום הדגש ומ"ם מעם, אינו מ"ם השלילה רק מורה גבול שממנו כמו וירד מההר, ירד ממדרגתו שהיה עם :

אם. תמיהה כמו האם, ומלת כי משמש פה כמלת בעבור :

אות. סימן שיקיים הבטחתו, וישם ה' לקין אות, וא"צ שיהיה דבר היוצא מן הטבע שזה נקרא מופת, כמ"ש לקמן (ח' יח) :

הלאות. הפעיל, וכן תלאו, וגדרו פסיקת הכח כנ"ל (א' יד) :

הוא. כפילות הכינוי ר"ל הוא מעצמו :

העלמה. נערה ועלמה, מציינים שנות הבחרות, בין בתולה בין בעולה, כי מצאנו נערה בתולה, מבואר שיש נערה בעולה, ומצאנו ג"כ, ודרך גבר בעלמה (משלי ל׳:י״ט), רק עלמה מציין יותר חוזק הגוף מנערה וכן עלם מן נער, עמש"ש בפי' בראשית (כד מד) :

מפני. מסבת, כמו מפני אשר ירד עליו ה' באש (שמות י״ט:י״ח) :

השכירה. הגדולה כמו גם שכיריה בקרבה, וב' במלך אשור ב' הכלי, והוא באור של תער השכירה :

תספה. נקבה נסתרת, מוסב על התער, והוא יוצא, ואת הפעול עד, וענינו השחתה :

(כג-כד)

לשמיר ולשית. הלמ"ד ל' הקנין, ופעל יבא להמפרשים חסר הנושא, ולדעתי השמיר ושית הוא הנושא :