ואזרם במזרה, פיזור מוץ ע"י כלי הזורה, כמו אשר זורה ברחת ובמזרה (ישעיהו ל׳:כ״ד), כן הלכו הפסולת לגולה והשכול הוא בבנים הקטנים והאבוד בגדולים :

על אם. האלמנה שנשכלו בניה ונאבד בעלה :

בחור. בא לרוב על מי שלא נשא אשה, בחורים ובתולות :

עיר. י"מ מענין שונא כמו ויהי ערך, ולדעתי מענין גילוי ערוה, שנחי עי"ן ונחי למ"ד משתתפים, כמו הים הָמָה, מִיץ מָצָה :

נפחה נפשה. יציאת הנפש, וכן ותקותם מפח נפש :

בושה וחפרה. חפר גדול מן בושה שחופר פנים בטמון (ישעיה א' כ"ט) :

איש ריב ואיש מדון. הריב הוא בלא סבה, והמדון הוא דין ודברים מענין דין ומשפט, ונגד ריב לא נשיתי (בם), ונגד מדון לא נשו בי :

ומקללוני. מורכב מן קללה ומן קלון כמ"ש במכלול הריב מקושר בקללה, ומדון מקושר בקלון :

שריתך. כמו שאריתך כמו שרית ישראל (דה"א י"ב ל"ח) :

הפגעתי. פעל יוצא לשלישי, וגדרו הבקשה היתירה :

הירוע. רוצץ כמו ירוע כבירים (איוב ל"ד) :

ברזל מצפון. הוא המאגנעט, ולא תפלא אם בעלי הרוח ידעו מסגולתו שנוטה לצפון אשר נעלם אז מעין כל :

חילך ואוצרותיך עי' הבדלם (ישעיה ל' ו') :

לא במחיר. כמ"ש ולא רבית במחיריהם, ווא"ו ובכל יתירה :

זכרני ופקדני. הפקידה מוסיף על הזכירה לעשות מעשה :

לששון ולשמחה. ע"ל (ט"ז ט') :

מזולל. משתתף עם כל מכבדיה הזילוה, שזה הפך יקר, ועם זולל וסובא :

להושיעך ולהצילך. ההצלה מוסיף על הישועה, שגם כשהוא בסכנה יציל מן הסכנה הושיעני והצילני (תהלות ז' ב') :

והצלתיך מיד רעים ופדיתיך מכף עריצים. כף מוסיף על יד שמורה שכבר אוחז בכפו ומזה אי אפשר בהצלה, כי בא בכף רעהו וצריך פדיון וע"כ הוסיף עריצים שהם הגבורים החזקים שא"א להציל מידם, יפדה אותו בממון ר"ל שגם בעת יהיה ביד אויב החזק יפדהו לחפשי :