הלוך וקראת. מקור פעל הלך הבא לפני הפעל מורה התמדת ההליכה, ר"ל תלך ותקרא כ"פ וכן הלוך וקנית (לקמן סי' י"ג וסי' י"ט), ולקמן (ל"ד) הלוך ואמרת אל צדקיהו, ר"ל אף שלא יניחו אותך ליכנס תלך כ"פ עד שתכנס

כלולתיך, ענינו מענין כַלָה ומענין כליל היופי, כמו כלילת יופי, כללו יפיך, ושניהם אחד, כי היופי יקשר כלה כלולת קשוריה

במדבר בארץ לא זרועה, כי יש שני מיני מדבריות, א) ישימון וציה והם מקומות שיחדה הטבע אותם בל יתקיימו בם אנשים כמו מדבריות החול (מדבר קאבי או זאמא אשר באזיא) או מדבר המלח (המחלקת ארץ פרס לשתים, או מדבר זיריא אשר באראביען) ודומיהם, והגדולה שבהם מדבר זארא אשר באפריקא, ב] מדבר סתם (סטעפפען) אשר יחסר בהם יערות ואגמי מים, ובכל זאת היא ארץ זרועה, ר"ל שגדלים שם פירות רק שהם קטנים ורזים מאד (וזה בא מסבת מעוט האדים הלחים באויר שם מחסרון המעינות והנחלים) ושם ימצא מרעה לצאן ונקראים תמיד נאות מדבר (לקמן ט' ט', כ"ג י' ובכ"מ) ולכן כפל במדבר ומוסיף בארץ לא זרועה :

ראשית תבואתה. כתוב בה"א במקום וא"ו, כמו תבואתו והכינוי מוסב על המדבר, שהוא ראשית תבואת המדבר, שמעולם לא גדל שם תבואה, וישראל הם התבואה שגדלה שם ראשונה במדבר הזה, וע"כ הם קדש כראשית התבואה.

יאשמו, כבר ביארתי באילת השחר (כלל שס"ה) שיש הבדל בין פעל אשם ובין פעל חטא, במה שאשם מציין שמכיר ענשו, או שמגיע לו עונש, ובא ברוב פעמים על עונש הנפש, ואשמה הנפש ההיא, לכן הוסיף רעה תבא אליהם בפעל, וכן ויאשם בבעל וימות (הושע י"ג א') :

יעקב ישראל. כבר בארתי (ישעיה ט' ז') שכ"מ שבאו נרדפים, יורה שם יעקב על ההמון ושם ישראל על הגדולים, וכן לקמן (י' ט"ז, ל' י') :

ויהבלו, ר"ל שהדבק בה' שהוא הקיום והנצחיות גם הוא נשאר קיים, כמ"ש ואתם הדבקים וכו', אבל הדבק בהבל שא"ל קיום גם הוא נעשה הבל :

במדבר ערבה. התבאר (ישעיה ל"ה) שערבה, הם מקומות במדבר שגדלים שם קוצים וברקנים :

ושוחה חפירות עמוקות, כמו כי כרו שוחה (לקמן י"ח) :

וציה מקום שהחום בוער כמ"ש הבדלם ישעיה (שם)

לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, יש הבדל בין איש ובין אדם, ששם איש כולל כל יש ונמצא אף יתר הבע"ח, ושם אדם מיוחד אל האדם לבדו, כמ"ש בחבורי התו"ה (ויקרא סי' י') בתורה אור בארך, וע' לקמן (י' כ"ג) ור"ל שלא עבר בה שום יש ונמצא אף בהמות שדי וכדומה, וגם אינו ראוי לישוב מצד מין האדם הכולל, אף שהאדם יתחכם בתחבולותיו להפך מדבר לעיר מושב, המדבר הזה אינו ראוי לזה כלל, וכן אמרו חז"ל (ברכות דף ל"א) וכי מאחר שלא עבר היכן ישב, כל ארץ שגזר עליה אדה"ר לישוב נתישבה וכל ארץ וכו' שפי' מלת אדם ע"ש המין, כמ"ש בפי' התו"כ שם, ולקמן (סי' נ"א מ"ג) לא ישב בהן כל איש ולא עבר בהן בן אדם, שם אינו מדבר מן מין האדם, שזה לא יצויין במלת בן אדם, אמר שכל איש ונמצא הגם שיעבור דרך עראי לא ישב שם בקביעות ובן אדם לא יעבור אף דרך עראי וכן אמר (שם סי' נ' מ') לא ישב בהן איש ולא יגור בה בן אדם, איש ונמצא לא ישב בקביעות הגם שיגור דרך עראי ובן אדם לא יגור אף דרך עראי, שהגירות גרוע מן הישיבה :

ארץ הכרמל. הוא הפך המדבר, והנה הכרמל המדבר (לקמן ד' כ"ו), ושם מדבר לכרמל (ישעיה ל"ב ט"ו)

ארצי נחלתי. כ"מ שבאו נרדפים ארצי ונחלתי, או עמי ונחלתי, אצל ה', יציין בשם נחלה הקדושה שיש בו ודבוק השכינה וההשגחה התמידית והפוכו תועבה אשר יגעל נפשו בו, ובא על ע"א ואליל ומעשים מגונים אשר ירחקו את השכינה, משא"כ הטומאה לא תסיר את השכינה כמ"ש כי אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם, ותמצא זה (לקמן י"ב ז', ט"ז י"ח, ישעיה מ"ז מ"ו, יואל ב' י"ז, תהלות כ"ח ט', ע"ד ב', ע"ח ס"ב, ע"א, צ"ד י"ד, ק"ו מ') :

תופשי התורה, התפישה היא האחיזה בכף ובא על בעלי התורה בדרך גנאי, כמו תופש חרב, תופש קשת, תופש מגל, תופש כנור ועוגב, ר"ל שהתורה להם כאומנות וכקרדום לחתוך בה

גוי,

ועמי. בארתי (ישעיה א' ד') כי עם מדרגה יותר גדולה מן גוי שמציין לרוב גוי פחות ונבזה, וע' לקמן (ו' כ"ב, י' ב') :

חרבו הוא עבר מהקל (כן תרגם יונתן), וחסר מלת כי, שערו כי חרבו מאד :

לחצב בארות. הב' בחולם, כמו בורות ומצאנוהו בא', והוא ירד והכה את הארי בתוך הבאר (ש"ב כ"ג ב'), מבאר בית לחם (שם ט"ו), ויש הבדל בין באר ובור ובין באר, שהבור הוא ממים מכונסים, והבאר הוא ממים נובעים, כמ"ש שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה' ט"ו), והכתוב ישמש על הבאר בפעל חפר או כרה, ועל הבור שיש בו מים בפעל חצב, כי הבור שמימיו מכונסים דרך לחצבו בקרקע קשה או באבנים בל יבלעו המים, לא כן הנובעים שחופרים באדמה רכה, ולא ישמש על הבור בפעל חפר וכרה רק בשאין בו מים :

ישאגו כפירים,

נתנו קולם. הנתינת קול הוא קטן מן השאגה, נתינת קול הוא הפך הדממה, והשאגה הוא קול גדול הפך קול נמוך, ופה הוסיף שאף בנתינת קול לבד נתנו

ארצו לשמה (ויתבאר עוד לקמן כ"ב כ' כ"ה ל' יואל ד' ט"ו, עמוס א' ב', ג' ד')

נצתו מענין שריפה או חורבן ושרשו יצת :

זאת תעשה לך. אמר תעשה לשון נקבה על מלת זאת, זאת היא אשר תעשה, ומפרש שכינוי הרמוז זאת, היא

עזבך את ה', העזיבה היא תעשה לך :

תיסרך,

תוכיחך, התוכחה היא בדברים, ובין אנשים שוים, שמתוכח עמו ע"פ השכל ומברר לו בראיות כי דרכו לא טובה, ובא לרוב להשיבו מדרך הרע בעתיד, כמ"ש הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא י״ט:י״ז), והמיסר הוא בהכאה, או מן הגדול אל הקטן, ומשתתף עם פעל אסר מנחי פ"א, רק שהאוסר אוסר את הגוף, והיוסר אוסר את הנפש ומכריחה, ובא לרוב על העבר (רק אצל ה' יבוא לפעמים תוכחה באמצעות היסורים כמ"ש והוכחתיו בשבט אנשים) והתבאר אצלי בס' תהלות (ו' ב', ל"ה ב', איוב ה' י"ז, ושם ל"ט ל"ה, משלי ג' י"א, שם ט' ז', י' י"ז, י"ב א', י"ג י"ח, ט"ו ה', ושם י' ושם ל"ב, ע"ש) :

רעתך משובתיך. השובבות מציין תכונה הנפשיית אשר רוחו כים נגרש שובב הנה והנה ולא יעמוד על מצב אחד, והרעה תציין הפעולה שכבר יצאה פעולת הרע אל הפועל,

ודעי וראי כי רע ומר. שעורו ודעי כי רע, וראי כי מר, הרע יושג בכח המדע, והמרירות יושג בחוש, והראיה תפול על השגת כל החמשה חושים, כמו ראה ריח בני

פַחְדָתִי, הנפרד פַחְדָה בשקל אַהבה אַחוה :

עולך,

מוסרותיך והוכפל לקמן (ה' ה', ל' ח')

את צועה זונה, זונה היא שם הקריאה, את זונה, את צועה, וענינו רגש ורעש פנימי מרוח זנונים הסוער בקרבה, כמ"ש בישעיה (סי' נ"א י"ד ולקמן מ"ח י"ב) :

שורק. גפן בעל שריגים (ישעיה ה' ב') והוא מין גפן מובחן מסתעף לענפים, וכתב הר"י בן גאות שהוא מין הטוב מן הגפנים שלא ימצא חרצן בענבים, והפוכו הוא

סורי הגפן, שמלת סר בא גם על הקלקול, סרת טעם (משלי י״א:כ״ב), סר סבאם (הושע ד׳:י״ח), ותארי העי"ן יבואו לפעמים בשורק כמו שובי מלחמה, זרע אמת, כבר בארתי בס' התו"ה (קדושים סי' מ"ט וסי' נ"ט) ששם ופעל זרע כשבא באילנות בא על ההרכבה שמרכיב אילן באילן, וזרע אמת הוא אם מרכיב מין במינו, והפוכו הוא

נכריה שהורכב במין נכרי :

נתר, מן עפר המנקה את הכתם ואחריו

הבורית, כמ"ש בנדה (פ"ט מ"ו) ז' סימנים מעבירים על הכתם נתר ובורית, ושם (מ"ז) העבירן שלא כסדרן לא עשה כלום, ואמר אף שתעשה כסדרן נשאר הכתם :

בכרה. בא על הנבחר במינו, כמו בכור שורו (דברים ל״ג:י״ז) אף אני בכור אתנהו (תהלות פ"ט) ושם

קלה כמו על קל נרכב (ישעיהו ל׳:ט״ז) ודרך הרץ בקלות בל יתראה רושם מדרכו, אבל בהיות הרץ זרזיר מתנים אז יחרוץ ברגליו ורשומו ניכר, וז"ש שבכ"ז היא

משרכת דרכיה, משרכת מענין שרוך נעל, שמקשר הנעל אל הרגל, והיא תקשר הרגל אל הדרך להניח בו רושם :

למוד מדבר, היל"ל למודה, וי"ל שלמוד אינו שם תואר רק שם המופשט של הלימוד, הפרא יש בו הלימוד של המדבר, ובא לימוד על ההרגל, עגלה מלומדה, למדו לשונם דבר שקר :

שאפה רוח, בליעת הרוח, כמו שאפו רוח כתנים :

תאנתה, יש הבדל בין אנה ובין קרה, קרה הוא מה שהדבר עצמו נזדמן אליו, ואנה יזמין אליו סבת הדבר, כי הקרה ה' אלהיך לפני המציא הדבר עצמו, אבל והאלהים אנה לידו, ר"ל שהמציא לידו סבת הדבר, ובכ"ז גם האנה היא מקרה מצד שהסבה היא מקריית בלתי משתלשלת מן הרגיל והמחויב ע"פ טבע הענינים ומזה כי מתאנה הוא לי (מ"ב ה'), ר"ל מבקש סבה ואמתלא להרע לי, ופה ר"ל תאנתה הסבה שגרמה לה השאיפת רוח והפראיית מי יוכל להשיבה ולשנותה שיהיה לה טבע אחר,

בחדשה, ר"ל בחדש הראשון, כמו כבש בן שנתו, ביומו תתן שכרו, ר"ל ביום הראשון :

אבי,

ילדתני, הם מציירים העץ והאבן כאב מוליד ואם יולדת, ר"ל שצורת הנפש הצומחת היא אצלם כעין המשפיע על האבן שהוא דומם ומקבל וחוזר ומוליד ומשפיע,

כי פנו אלי עורף ולא פנים, יצוייר מחזיר עורף וגם פונה פנים, כמי שעומד בין המלך ושר צבאו, ופניו אל שר הצבא ומבקש ממנו שימליץ בעדו אל המלך, שהגם שאחוריו אל המלך, בכ"ז גם מגמת פניו אליו, כי עקר שאלתו הוא מן המלך, לכן אמר שהם אין מבקשים שהפסל יהי מליץ בעדם אצל ה' ולא פנו אליו כלל :

המדבר. חסר ב' השימוש הבמדבר, וכן אם בארץ מאפליה, כמו חרב תאכלו, ירחצו מים וכדומה,

ומאפליה לשון אופל, וחז"ל (מדבר רבה פ"א) פי' מענין כי אפילות הנה, שהצמחים מתאחרים להתבשל שם, ויו"ד מאפליה כיו"ד של תחתיה שלישיה הבניה

והייתי לישראל, הוא כמו לולא ה' שהיה לנו, וכן לולא אלהי אבי אלהי אברהם וכו' היה לי

רדנו כמו ירדנו, ובא ע"מ נחי ע"ו רוד, כי נחי פ"ו ונע"ו יתחלפו לרוב, כמ"ש הרד"ק במכלול בארך, וכן בפעל רוד עצמו מצאנו אריד בשיחי, וירדתי על ההרים, (עמ"ש בפי' ישעיה ט"ו ג'), ויש הבדל ביניהם ירד ירידת הגוף, ורוד ירידת הנפש, לכן פה אמר רדנו בבחינת נפשותינו :

עדיה קשוריה עי' ישעיה (מ"ט י"ח) :

(לג-לד)

גם את הרעות,

גם בכנפיך. כמו גם את הארי גם את הדוב, ור"ל ע"י שתיטיבי דרכך, עי"ז גם את הרעות למדת וגם

דם נפשות אביונים נמצאו בך, כ"ז היה ע"י ש

תיטיבי דרכך לפי דעתך, לִמַדְתְ פעל יוצא לשלישי, הדרכים הם מקבל הלימוד, שלמדה בה אותם את הרעות, ולמוד לשון הרגל, כמו מלמד ידי למלחמה, שהרגילה את הדרכים את הרעות, ר"ל מנהגים רעים וזרים, וע"י לימוד הזה חשבו להיטיב הדרכים לבקש אהבה, ומלת

מצאתים מושך אחר, כי [מצאתים] על כל אלה :

נשפט אותך. בא על צורת הנפעל לכונה שניה, שה' הוא הבע"ד ובא במשפט אתם לפני הב"ד, ובא אותך תמורת אתך, שזה מצוי בס' זה לרוב :

מה תזלי. מבנין הקל, ושרשו אזל, והנה שבין התי"ו והזי"ן במקום פ"א הפועל, ויש הבדל בין הלך ובין אזל, שפעל אזל מציין שהדבר הלך מן המציאות בכלל, כי הלחם אזל מכלינו (ש"א ט'), כי אזלת יד (דברים ל"ב), אזלו מים מני ים (איוב י"ד), ר"ל תמו נכרתו, ר"ל שלא תלכי בדרך רק תזלי מדרך אל תהו לא דרך,

לשנות את דרכך, יש הבדל בין המשנה דרכו ובין המחליף או ממיר דרכו, המחליף בוחר דרך אחר, והמשנה ישנה דרך הקודם מבלי יחלפנו (עמ"ש לקמן נ"ב ל"ג), ר"ל אינך מחליף דרכך דרך החול בדרך הקדש רק משנהו דרך חול בעד דרך חול אחר, למשל עוזבים דרכם לאשור והולכים למצרים שהוא דרך הקודם רק בשינוי, ומה תרויחי והלא

גם ממצרים תבושי :

במבטחיך. שם מבטח מורה על הדבר שהוא סבת הבטחון, למשל הבוטח להשיג עזר ע"י שר פלוני, העזר הוא הבטחון והשר הוא המבטח, ועי' לקמן (י"ז ו')

ולא תצליחי להם, פעל צלח בהפעיל הוא יוצא תמיד, ובא או על דברים הנפעלים, כמו מצליח דרכו, והצליח מרמה בידו (דניאל ח'), ואז נקשר עם את, כמו כי אז תצליח את דרכך, או חסר הנפעל, עלה והצלח (מ"א כ"ב) ר"ל את דרכך, או שהנפעל הוא איש שתחול בו ההצלחה, ואז נקשר עם למ"ד, והצליחה נא לעבדך (נחמיה א'), אלהי השמים הוא יצליח לנו (שם ב'), כי האיש הוא רק נושא ההצלחה שתחול בו בענין שהוא יצליח דרכו וה' מצליח את אשר לו, ופה שאמר ולא תצליחי להם ר"ל למבטחיך שהם עוזריך, לא תשפיע עליהם הצלחם אחר שמאס ה' בהם :