הפיצותם,

ותדיחום. הנפוץ הוא הפיזור, והנדח הוא הנדח ממקומו, כמ"ש ישעיה (י"א י"ב) :

ולא ייראו,

ולא יחתו. החתת היא השפלה נפשיית והיא קטנה מן היראה, ואמר תמיד לא תירא ולא תחת, עמ"ש (יהושע א' ט'. ולקמן ל' י') :

ומלך מלך. הוסיף השם לחזק שהוא היה מלך באמת, כי הקודמים שמלכו לא היו מלכים באמת :

יקראו. הכינוי מוסב על ישראל, שלכן (לקמן ל"ג ט"ו) שבמקום ישראל כתוב ירושלים, אמר אשר יקרא לה :

רחפו. התפרדו מחבורם, ובמדרש (ב"ר) מרחפת על פני המים כיונה המרחפת על פני הקן נוגעת ואינה נוגעת :

עברו. עבר אותו בגופו, או פי' שהעביר אותו מתכונתו, ויהיה פעל יוצא :

(יג-יד)

תפלה,

שערורה. שערורה גרוע מתפלה, התפל חסר טעם, והשער מאוס או מזיק, כמו שער בנפשו כן הוא (משלי כ״ג:ז׳) :

למנאצי,

וכל הולך בשרירות לבו. למ"ד למנאצי נמשך גם על מלת וכל ולכל הולך אמרו. המנאץ בלתי פוקר בלב רק בלתי מחשיב דבר ה'. וההולך בשרירות לב מלא כפירה והכחשה :

וירא וישמע. השמיעה הגשמיית עם ראיית המדבר בעיניו :

הקשיב וישמע. הקשבה היא מרחוק, השמיעה ע"י הקשבת קול מרחוק שזה גדר הקשבה :

(יט-כ)

מתחולל. להמפרשים הוא מנחי ע"ו מענין על ראש רשעים יחול, וי"ל שהוא מן הכפולים, סער ההולך במחול וסבוב שהוא מזיק מאד :

חמה יצאה,

לא ישוב אף ה'

. החמה היא בלב ואף הוא בפועל, ובעת יצאה החמה שבלב לפועל נקרא אף :

עד עשותו ועד הקימו. ההקמה מורה על שתהיה המעשה קיימת ולא תבטל :

וינאמו נאם. הנאום הוא מאמר גוזר מסודר, והרגילים בדבורים אלה נקראים נאמנים, מסיר שפה לנאמנים (איוב י"ב כ'), ומזה נאום פשע לרשע, ובא לרוב על דברי הנביאים, ועז"א הלוקחים לשונם, הרגל הלשון אל דבורים נמרצים :

בשקריהם ובפחזותם שקריהם נגד נביאי השקר, ופחזותם נגד נביאי תרמית לבם, שנחפזו ולא שמו אל לב בל ירמה לבם אותם :

משא. בא על הנבואה שנושא בה משל ומליצה, כמ"ש (ישעיה י"ג א') ומורה גם על משא וסבל :

את מה משא. את מה ישא משא :

ונשיתי. בשי"ן ימנית, מענין שאה וחורבן ומענין העתק ממקום, ומענין שכחה, משורש שאה או נשה :

חרפה וכלמות. היה ראוי להקדים כלימה לחרפה כי חרפה גדולה מכלימה, רק חרפה הוא בעבור דבר, וכלימה יהיה גם בלא דבר, ומוסיף שגם יכלימו אתכם על לא דבר, וכן החרפה תהיה גם שלא בפניו והכלימה רק בפניו, ובזה כלימה מוסיף על חרפה :