ישראל הוא נושא המאמר ישראל עם שרידי חרב מצא חן במדבר :

נראה לי. נראה בנפעל בא אחריו תמיד מלת אל, וירא ה' אל אברם, ומורה שה' התראה אליו, אבל מלת לי מציין את הרואה שהוא ישיג את הדבר לא את העצם הנראה, כנגע נראה לי בבית, ולא יראה לך חמץ :

תופיך, התוף היה עם המחול, בתפים ובמחולות (שמות ט״ו:כ׳) בתוף ומחול (תהלים ק"נ) :

נטעו. פעל עבר :

וחללו, הוציאו לחולין, כמו אשר נטע כרם ולא חללו :

נוצרים. כמו שומרים, רק הנוצר הוא יותר מן השומר :

יעקב, ישראל. ישראל גדול מיעקב (ישעיה ט' ז') :

בם. ר"ל בירכתי ארץ, שירכתי לשון רבים, ופעל הרה על הארץ, או על הכנסיה שהיא בלשון נקבה :

אובילם אוליכם. המוביל נושא דבר שא"י ללכת ברגליו, והושאל על נשיאת האדם כאילו נשא על כנפי רוח, והמוליך הוא דבר שהולך ברגליו, שאח"כ ילכו ברגליהם ואני אוליכם :

פדה וגאלו. הפדיה היא ההצלה מצד הרחמים והגאולה היא מצד הקורבה, שהגואל ימסור נפשו בעד קרובו וילחם בעדו, לא כן הפודה שיתן רק ממון פדיון נפשו, ועמ"ש (ישעיה ס"ס ל"ה) :

אבלם לששון. ושמחתים מיגונם ההבדל בין ששון לשמחה. השמחה היא בלב, והששון הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות השמחה כמו לבישת בגדי יו"ט ודומיהם, וכן האבל הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות האבל, והיגון הוא בלב, וע"כ מגביל אבל נגד ששון, ושמחה נגד יגון, ועמ"ש (ישעיה ס"ס ל"ה) :

על בניה. כבר בארתי באילת השחר (כלל קל"ח) ששם הבא כפול מורה שהשם הנשנה אינו השם הראשון, ור"ל על בניה בני יוסף :

שכר לפעולתך. השכר הוא יותר מן הפעולה, שבהפעולה יביט ע"מ שפעל ועשה ובהשכר יביט על הריוח (כמ"ש בס' התו"ה קדושים סי' ל') :

ויש תקוה לאחריתך. עי' למעלה (כ"ט י"א) :

מתנודד. נד בראשו על עצמו (מן מנוד ראש בלאומים) וההתפעל מורה עשית הפעולה בעצמו :

הודעי. מענין השחתה ויסורים, כמו ויודע בם את אנשי סכות וענינו שיתודע לו חטאו ע"י המכות :

ספקתי, בא על הספק, וספק מואב בקיאו (לקמן מ"ח), תחת רשעים ספקם (איוב ל"ד), ועל הכאת כף אל כף או אל ירך ולדעתי במקום שבא על הכאת כף הוא בדבר שיש לו ספק והוא מתמה על הדבר, ויספק את כפיו, לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך (במדבר כ"ד). ספקו עליך כפים הזאת העיר (איכה ב'), וכן פה ר"ל שאני מכה על ירך דרך ספק ותמיה ואיני מאמין בעונשי ה' :

בושתי וגם נכלמתי, הבושה מעצמו והכלימה ע"י אחרים, וחרפה גדולה מכלימה (כנ"ל ג' כ"ה) :

בן, ילד. ילד הוא הקטן, ובן גדול :

דברי בו. כל דיבור שאחריו ב' הוא לגנאי, כמו כי דברנו בה' ובך, וידבר העם באלהים ובמשה :

תמרורים. אילני תומר קטנים, והוכפל למ"ד הפעל

למסלה. הרמת הדרך באבנים, כמו סולו המסלה, ור"ל מסלה של דרך הלכת :

תתחמקין. מסתתר מעין הרואה ובת השובבה קורא להארץ, וכן (לקמן מ"ט ד') קורא את ארץ בני עמון, בת השובבה :

נוה צדק. מציין הצדק בעצם מופשט שוכן בנוה, ומ"ש וישבו בה, היינו בהנוה :

ונסעו. פעל עבר :

לנתוש ולנתוץ. התבאר למעלה (א' י') :

החזיקי בידם. להקימם מנפילתם כמו ואין מחזיק בידה מכל בנים גדלה (ישעיה נ"א י"ח) :

בעלתי בם. עי' למעלה (ג' י"ד) :

עונם חטאתם. עי' ישעיה (א' ד') :

רוגע. מענין מרגוע מניחו מזעפו :