בחוצות,

ברחובותיה. החוץ הוא אחורי הבתים, ורחוב הוא מקום השוק רחב ששם הרבים מתאספים, כמ"ש ישעיה (ט"ו ג') :

וראו ודעו. הסדר תמיד ודעו וראו שהראיה מוסיף על הידיעה (ש"א י"ב י"ז, י"ד מ', כ"ד י"א, כ"ה י"ז ש"ב כ"ד י"ג, מ"א כ' ז' וכ"ב, מ"ב ה' ז'. ירמיה ב' י"ט) ופה הכונה בהפך ראו ועכ"פ ודעו עפ"י הודעת אחרים. ומוסיף ובקשו, ובשמואל א' (כ"ג) ודעו וראו את מקומו וכו' וראו ודעו מכל המחבאים, שתחלה צוה שלא די הודעת אחרים רק יראו בעיניהם, ואז מן הראיה ידעו עפ"י השכל מכל המחבאים וכו' :

משפט,

אמונה. משפט בין אדם לחברו ואמונה בין אדם למקום, בכ"מ, כמ"ש בישעיה (א' כ"א) :

דרך ה'

משפט אלהיהם, כבר כללתי שכל מקום שמזכיר שם הויה ידבר על ההנהגה הכללית, וכ"מ שמזכיר שם אלהים בכינוי אל ישראל מדבר מן ההשגחה הפרטית המיוחדת לישראל, וע"כ על דרך ה' הכללי אמר דרך ה', ועל משפטיו שהם מצד השגחתו המיוחדת לישראל כמ"ש רק אתכם ידעתי וכו' ע"כ אפקד עליכם וכו' אמר אלהיהם :

זאב ערבות. מענין ערבה ומדבר, או מענין ערב שהזאבים יפולו בעיר בלילה,

ישדדם, מבנין פועל הכבד הדומה למרובע מן ישודד מצבותם (בן מלך)

רבו פשעיהם,

עצמו משובותיהם. הפשעים הם המרדים במעשה אמר רבו בכמות השובבות הוא ענין נפשיי, שרוחו שובב (כנ"ל ב' י"ט, ג' ו') אמר עצמו באיכות :

אי. כמו אי הבל אחיך, איה הזכות :

מיוזנים משכים, מענין זיון (כי נחי פ"י ונחי ע"ו משתתפים), בהשכמה הם מיוזנים בקישוי אבר, י"מ מענין מזון וי"מ משכים כמו מאשכים מן מרוח אשך, מיוזנים בביצי ההולדה המרבים התאוה,

ויצהלו בא על קול הסוס :

בשרותיה. בשורות הכרם, כמו בין שורותם יצהירו (איוב כ"ד י"א) ונטישות הם ענפי הגפן המתפשטים ברוחב בין שורות הכרם (ישעיה י"ח ה') :

לא תדע לשונו ולא תשמע מה ידבר. כמו בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה (ישעיהו כ״ח:י״א), לא תדע לשונו הוא לשון אחרת, ולא תשמע מה ידבר, הוא לעגי שפה, שהמבטא שלו משונה עד שגם היודע הלשון לא יבין דבריו :

יאכלו בניך. נעלם מלת אשר, אשר יאכלו בניך :

תחת מה. מלת תחת הנרדף עם מלת יען מורה שהיו התשלומין מדה כנגד מדה, עין תחת עין, זאת להם תחת גאונם, תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה :

הגידו בבית יעקב והשמיעוה ביהודה. ההגדה הוא המגיד דבר חדש, וההשמעה הוא הפרסום (כנ"ל ד' ה'), ובית יעקב הם ההמון מעשרת השבטים, שאין יודעים זאת, להם יגידו, ובית יהודה, שהם יודעים זאת, ישמיע ויפרסם ברבים :

האותי לא תיראו. כבר התבאר אצלי (התו"ה קדושים סי' ד') שיש הבדל בין ירא את ה' ובין ירא מה', שירא את מורה על יראת הרוממות ע"ש, והחילה מפניו, מורה יראת העונש :

לב סורר. הלב יציין כח הממשלה אשר בנפש וגם הכח המתעורר אשר ינהיג כל כחות הנפש לטוב או לרע, והתבאר בפרטות בפי' ספר משלי :

נירא את ה'

אלהינו. מבואר אצלנו בכ"מ ששם אלהים הבא בכינוי מורה על ההשגחה הפרטית להשכיר או להעניש :

שבועות. מענין מלא שבוע זאת :

ישמר. שלא ירד הגשם אז (כמ"ש הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר) שלא ירד מטר בימי הקציר :

עונותיכם וחטאתיכם. הבדלם מבואר בכ"מ, שהעון מזיד או בסבת עוות השכל, והחטא שוגג או בסבת התאוה :

הטו אלה. הוא בקום ועשה, מנעו הטוב הוא בשב ואל תעשה כפי חומר החטא כן העונש :

ישר. מענין הבטה מרחוק כמו שור שחקים (איוב ל"ה) :

כשך. כמו כשוך חמת המלך והוא פעל עבר מן הכפולים כמו יען רך לבבך, וחם השמש :

יקושים. הם הנוקשים ונלכדים ברשת :

כלוב. סל שמשימין שם ציד העופות :

עשתו מענין עשת שן ויל"פ מלשון עשתות שאנן (איוב י"ב), עשתונות ומחשבות. ר"ל שחשבו דברי רע גם עברו עליו ועשאוהו בפועל:

ויצליחו. כי דין לא דנו: