נקטה. מענין מריבה, כמו ובתק וממיך אתקוטט, ועמ"ש (יחזקאל ו' ט'), שיחי, השיח הוא הדבור הנפלט מן המצטער שלא בכונה מתוך צערו, עז"א אעזבה, והדבור הוא מה שידבר ויתוכח בשכל ובכונה (כנ"ל ז' י"א):

תרשיעני תעשה שאהיה רשע:

הופעת. היא השפע השמיימית, כמו ואל תופע עליו נהרה:

כימי אנוש, כימי גבר. מלת ימי מציין לפעמים ימים פרטים, ולפעמים מציין ימים כללים, כמו ויהיו ימי אדם אשר חי, כימי השמים על הארץ, ואנוש הוא החלוש, וגבר הוא הנאזר בגבורה. יאמר וכי ימיך כימים פרטים של אנוש, או גם הכי נוכל לומר ששנותיך הם כימים הכללים שחי בהם גבר גבור, למשל שנאמר שמספר השנים שחי אדם ונח יהיה אצלך שנה אחת:

תבקש לעוני. ולחטאתי תדרוש. הבקשה היא אם הדבר נמצא, והדרישה יהיה להעניש, כמו דורש דמים, ודמו מיד הצופה אדרוש, והעון הוא עוות המחשבה שהוא נעלם וצריך בקשה, אבל החטא גלוי כי הוא במעשה, וא"צ בקשה רק דורש להעניש עליו, ועמ"ש בפי':

על. מלת על בסבה, בעבור שידעת כי לא אחטא:

עצבוני. כמו עשינו לה כונים להציבה (ירמיהו מ״ד:י״ט) העצב נבזה (שם כ'), ונעלם מלת אשר, ידיך אשר עצבוני:

כחמר. החומר אינו מתוקן עדיין שאז נקרא חרס משנצרף בכבשן, וקודם שנצרף בעודו חומר מוכן להעשות ממנו כל כלי כחמר ביד היוצר (ירמיהו י״ח:ו׳):

שמרה. מוסב על הפקודה פקודת ה' וציויו שמרה את הרוח בל יצא מן הגוף:

ואלה. מוסב על עוני וחטאתי שהזכיר בפסוק ו':

שבע. מקור, לשבוע קלון, וכן וראה כמו וראות:

ויגאה. מוסב על הקלון והעוני, שיגדל יותר, תתפלא, ההתפעל מורה על הפעולה המדומה, תעשה א"ע כמתפלא:

חליפות. שינויי המחשבות המתחלפות, וצבא, הוא הזמן, כמו הלא צבא לאנוש עלי ארץ:

מעט וחדל. דבר החדל ופוסק. ושית, המ"ם שאחריו מורה ההפך של השיתה עליו, שהמ"ם מורה ההסרה ממנו:

עיפתה. כמו עפעפי, שחר תעופה כבקר תהיה, עלות השחר: