תהכרו. מענין הכרה, תדברו באופן שיהיה נכר שאתם מכונים לי, ומצאנוהו שפ"א הפעל בה', הכרת פניהם ענתה בם (ישעיהו ג׳:ט׳) שהם הרושמים שבם יכירו על הפנים את הצפון בלב, וכן פה ר"ל שיש רושמים בדבריכם שבם יוכרו מחשבותיכם:

אשוע. הוא הצועק לישועה, ויצדק על הצועק לפני השופט שבידו להושיע ע"י משפט:

ארחי, נתיבותי. הארח מיוחד לרבים, והנתיבות הם ליחידים, כמ"ש בכ"מ:

לזר, נכרי. הזר הוא רק מי שאינו מבני הבית או הזר אצל הדבר הזה, כמו ישראל בתרומה וכדומה, הנכרי הוא הבא מארץ רחוקה (ישעיה כ"ח):

ואתמלטה בעור שני. בעור, מענין ושלח את בעירו ובער בשדה אחר, שהיא האכילה הבהמיית, והבהמה מעלת גרה כי אין לה שינים, ואני הגם שיש לי שיניים ולעסתי המאכל בשני (וא"צ שאעלה גרה שטבע זו לא שם ה' רק בבהמות שאין להם שינים ללעוס המאכל היטב), ובכ"ז אמלט המאכל מחמת חולי, ומלת ואתמלטה, כמו בחמודו לא ימלט, שבא על הוצאת המאכל לחוץ:

(כג-כד) ויכתבון, ויוחקו. דברים שרצו לשמרם לדור אחרון לא הסתפקו בכתיבה לבדה, רק חקקו על לוחות אבנים. ור"ל מי יתן ויכתבון מלי, ומוסיף מי יתן ויכתבון בספר שמתקיים יותר, ומוסיף מי יתן ויוחקו, ומוסיף שיוחקו בעט ברזל, ומוסיף שלא יוחקו על אבן רך, רק בצור קשה, ולא ע"י חקיקה רק ע"י חציבה שמתקיים יותר:

(כו-כז) נקפו, כמו ותחת חגורה נקפה, שהוא מה שהעור מוכה בפצעים סביב, ובא לשון רבים, כי העור אינו שלם רק מפצל לחתיכות והם נקפים במכות, ומלת זאת רומז על העור הניקף שהוא למראה עיני כל, ויען שעל נקוף העור אמר זאת כמראה באצבע כי הוא גלוי לכולם, אמר על כליון הכליות ועיני ראו ולא זר שזה אין זר רואה כי הוא מאברים הפנימים, רק הוא רואה זאת בעיניו ומכיר שלקו הכליות: