ואם מדוע. שני סימני השאלה מורים כפירושי, ואם שיחי מדוע לא תקצר רוחי, וקוצר רוח הוא מי שאינו יכול לסבול ולהתאפק. והפוכו ארך רוח:

עתקו. בזקנה, גברו חיל, בכח:

זרעם. הגדולים, צאצאיהם, הקטנים, (ישעיה מ"ד) ות"י בניא ובני בניא:

עבר. יוצא, מעבר את הנקבה ולא יגעיל הזרע:

עויליהם. העולל הוא הקטן, וגדול מן הילד, ועויל בא לגנאי, יסגירני אל אל עויל (למעלה ט"ז י"א):

ישאו כמו ישאו מדבר ועריו, נשיאת שיר ומשל ומליצה.

וישמחו לקול, שמחה שאחריו למ"ד הוא דרך צחוק. כי העוגב מעורר חרדה ומזכיר המות והם יצחקו לקולו, ויאמר יבלו ימיהם בטוב, כן ינגנו על הכנור והעוגב:

יחתו מן נחת ענין ירידה:

עצת רשעים. העצה בהנהגת רשעים, וכן לקמן (כ"ב י"ח) ומצאנו סמיכות הרבה שיתפרש לפעמים על הקונה לפעמים על הפעול, כמו וכעכס אל מוסר אויל, מוסר ה' אל תמאס:

חבלים. מענין חבלי יולדה, וגם מענין חבל וגורל שע"ז תפס יחלק:

אונו. עונש גזלתו, כמו וישב עליהם את אונם:

כידו. כמו כדו, וכמ"ש ומחמת שדי ישתה:

חוצצו. כמו ויצא חצץ כולו (משלי ל׳:כ״ז) ערוכים על סדר:

בעצם, מלשון עוצם וחוזק, שלאנן כמו שאנן, ושאנן הוא שאין מטריד מבחוץ, ושלו הוא השלוה הפנימית, וזה הבדלה בכ"מ:

עטיניו. כלי המיץ והחלב, וי"מ המיתרים הדקים שקורין נערווין שמלאים מיץ הצלול כחלב, ויש לשתפו עם אטון מצרים, ע"ש דקותם:

מחשבותיכם, ומזימות. מזימות הם מחשבות עמוקות להרע לחברו, ר"ל מחשבותיכם מסכימים עמי, רק תחמסו מזימות בחמס להרע לי ולהוציא עלי לעז:

בית נדיב, אהל רשעים. הנדיב לשבח, וקראו בית קבוע, ואהל עראי של רשעים, ושניהם כונו על איוב שהוא בית נדיב, ובאמת היה אהל רשעים:

תנכרו, מענין נכרי. ובא על דבר בלתי ידוע, הפך מפעל נכר על ההכרה:

יחשך רע יל"פ תואר להאדם הרע, ויל"פ הרע עצמה והעונש, יחשך, לקבל העונש ביום איד:

ועל גדיש, עי' למעלה ((ה' כ"ו):

מעל. כמו למעול מעל בה', מענין בגידה: