ידי כבדה. כמו תכבד עלי ידך (תהלות ל"ב) הייתי גובר בכחי על אנחתי, מרי שחי, ששיחי מורד בי:

תכונתו. שרשו כון, מכון שבתו, או התי"ו שורש, כמו חותם תכנית, שלימותו וענינו:

משפט, תוכחות. המשפט הוא עפ"י הדין, והתוכחה הוא הוכוח עפ"י היושר (ישעיה י"ח):

ישים בי. כמו עפ"י אבשלום היתה שומה (ש"ב י"ב ל"ב) מה שהושם בי, מה שאני עושה, הוא הסבה לזה, שהמעשה לשמו ובעבורו:

נוכח. נפעל, היושר יתוכח עמו, או היושר שעמו ע"י יבורר הדבר, או הוא כמלת נכחו תחנו על הים, היושר הוא נכחו ועומד עמו לברר הדבר:

ולא אחז, מענין ציפוי, כמו ויאחז את הבית (מ"א. ו' י'):

באשורו. שם אושר בא תמיד על האושר הנפשי, וזה המבדיל בין מאושר ובין מצליח, ואושר הבא על ההדרכה בא לצורך אושר הנפש:

מחקי. כמו הטריפני לחם חקי, ואגרע חקך, וצפנתי מענין שמירה שמרתים יותר מחקי, ויל"פ צפנתי מענין הטמנה טמנתי אותם מחקי, שחקי לא יראו אותם ויהיו נעלמים מהם, כי נוכח ה' מגמתם:

ישיבנו. כמו וישיבום מדרכם, ומלת מי נמשך לשנים:

אבהל, היא הבהלה הפתאומית בלא ישוב הדעת:

מפני חשך. טרם בא החשך, והאופל גדול מחשך, אם הייתי נכרת טרם בא החשך, ר"ל בתחלת הצרה, לא הייתי רואה את האופל שהוא הצרה הגדולה: