חולל אילות. כמו קול ה' יחולל אילות מענין לידה:

יחלמו. מענין חלום, ר"ל כן נקבע בטבע כח דמיונם.

בבר בתבואה כמו נושאות בר ולחם:

ערוד. חמור הבר, על פרא למוד מדבר ת"י כערודא דמדוריה במדברא, ואמרו חז"ל משיכיר בין חמור לערוד ודרכו לקשרו במוסרות:

ביתו, ומשכנותיו. המשכנות הם סביב הבית, סביב מגורתו ארץ מלחה שגרוע מערבה:

יתור. מענין לתור את הארץ ,והוא שם במשקל יבול יקום, ירוק עשב ירק:

אבוסך. שם מפטמין הבהמות, עמ"ש ישעיה א':

בתלם עבותו. אם תקשר עבותו בתלם: תלם הוא מקום שכבר נחרש שמקום החריץ נקרא גדוד ומקום הבולט נקרא תלם, כגלים על תלמי שדי (הושע י״ב:י״ב). ישדד, משם שדה, ישוה האדמה אחר החרישה לעשותה שדה, כמו יפתח וישדד אדמתו (ישעיהו כ״ח:כ״ד):

רננים, אאל"פ על עופות הזמיר, שהם לא יניחו ביציהם בארץ, והמפ' פי' על היענה, ורננים כולל גם רינון של אבל וקינה כמו קומי רוני בלילה, שהיענה מקוננת תמיד, ויש הבדל בין אבר לכנף ונוצה, שם כנף הונח על הנוצות הארוכות המחוברות בקצה האבר המעופף, והפרק עצמו נקרא אבר, והנוצות הקטנות נקראו נוצה, כמ"ש (יחזקאל י"ז ג'), והיענה הכנף נעלסה, ר"ל משובח, אבל אין לה אברה חסידה ונוצה, כי האבר של בת היענה כבד, והנוצות הם מועטים, ולכן א"א לה לישא כנף ולעוף באויר:

תזורה. מענין מעיכה ויזר את הגיזה, והדישה להפריד אוכל מהפסולת כמ"ש בפי':

הקשיח. מענין אכזריות.

ללא לה יל"פ בניה הם אצלה דומים ללא, כדבר לא, כדבר שהוא אין ואפס, והיא בלי פחד על שיהיה לריק יגיעה:

השה. מענין שכחה, והיא שכחה החלטית שלא נמצא עוד בכח הזכרון לזכור הדבר, משא"כ השוכח יזכור שנית החכמה תבא מן החוץ אמר שבהפך השה חכמה, והבינה היא כח האדם להבין דבר מדבר והיא חלקו, אמר שלא חלק לה בבינה:

כעת. כמו שהיה ראוי בעת שהיתה יכולה לעוף למרום.

תמריא, מענין פיטום פעל משם מריא, שור מפוטם:

יחפרו, וישיש. בא רבים ויחיד, כי מדבר על המין ובזה ידובר בשתי הלשונות כמ"ש בכ"מ:

תרנה. מענין תרן הספינה, אשפה, כפשוטו.

להב חנית דומה בעיניה כתורן של אשפה:

בדי שופר. אם תקעו די, ר"ל הרבה:

יאבר. יפרוש כנפיו. עי' למעלה פ' י"ג:

חפר, מענין ריגול כמו ויחפרו לנו את הארץ, שממקום הגבוה יביט האוכל החפור בארץ בעומק.

יעלעו, שרשו לוע, לחייהם מלאו דם: