צפה. בפועל נקשר בו תמיד מושג התקוה:

חזק, אמץ. האומץ הוא התמדת החוזק בלב כמ"ש בכ"מ ובא על הכח הפנימי (ישעיה מ' כ"ו), (משלי כ"ד ה'):

יעקב ישראל. התבאר בכ"מ שכשבאו נרדפים יציין בשם יעקב את עשרת השבטים ובשם ישראל את שבט יהודה שהם נכבדים מהם, כי שם ישראל נכבד משם יעקב:

בקקום, בא תמיד על הרקת פרי הגפן, גפן בוקק (הושע י'):

מאדם. פעל מן הדגוש, מתלעים. מענין תולעת שני:

באש פלדת, כמו באש לפידות, וחכמי הלשון יאמרו כי בלשון ערבי יקרא המגל פ¢ל£ד והיה לרכב המלחמה מגלות משני הצדדים להכרית את האויב, ור"ל מגלות של הרכב נתנו מחדש באש להכינם למלחמה:

הברושים. החניתות מעצי ברוש, הרעלו, הטבלו ברעל שהוא סם המות:

יתהוללו הרכב. כמו והתהוללו הרכב (ירמיה מ"ו), שרצים הנה והנה כמשוגע, וכבר התבאר (עמוס ה' ט"ו) כי חוץ הוא אחורי הבתים, ורחוב הוא מקום הרחב שלפני הבתים:

ישתקשקון, פעל משם שוק, כמו בשוקים וברחובות (שיר השירים ג׳:ב׳) מקום קיבוץ הרבים, וכן בעיר ישוקו (יואל ב' ט'):

יכשלו. ימרדו בו, וכן הרבה כושל (ירמיה מ"ו):

הסכך, כינוי על החומה והמגדלים הסוככים ומגינים על העיר, כמו ויגל את מסך יהודה (ישעיה כ"ב ז'):

וההיכל נמוג, ת"י ומלכא בהיכליה זע, ר"ל שוכני ההיכל:

והוצב גלתה העלתה, לדעתי גלתה היא שם המלכה, שהמלך נקרא גלת. תגלת פלאסר מלך אשור, ששם תגלת הוא שם כבוד המלכות בלשונם, והמלכה נקראת גלתה, והצב היא מענין עגלת צב, בצבים ובכרכרות, מרכבה מכוסה שבה נשאו את המלכה, ונקרא הוצב של גלתה, ר"ל כסא המלכה או מרכבת המלכה, והשרפה כליל באש בא בלשון העלאה, ר"ל מרכבת המלכה הועלתה לעולה על המוקד, כמ"ש אח"כ והעברתי בעשן רכבה:

מנהגות. משתתף עם כיונים הגה נהגה, ויש ששרשו הגה ויש ששרשו נהג, שמבואר אצלנו שבעלי פ"א נו"ן ובעלי למ"ד ה"א משתתפים במובנם:

מימי. מימי קדם. או ר"ל מימי היא מיום שהיא נמצאת בהווייתה:

לתכונה. שרשו כון, האוצרות שהוכנו:

בוקה ומבוקה, תוספת המ"ם מורה על הגדלת הריקות כמו שמה ומשמה (יחזקאל ו'):

מבלקה. מענין השחתה (ישעיה כ"ד א').

ופיק ברכים. עי' ש"א כ"ה ל"א מש"ש, קבצו פארור, פרשתי יואל ב' ו'.

אריה גדול מכפיר, וכפיר גדול מגור כמ"ש בכ"מ, ולביא כולל גם הנקבה, ובא עליה גם שם ל¡ב י¢א (יחזקאל י"ט ב' ע"ש):

אריה לביא, אריה ולביא:

בדי. לדעתי הב' שורש, כמו וכלתה בדיו (הושע י"א ו'), יאכל בדיו בכור מות (אויב י"ח י"ג), ענפיו וסעיפיו, ובא במשקל הסמיכות שלא כדרכו, ר"ל שטורף ענפי ואיברי גורותיו. ומחנק ללבאותיו היינו את לבאותיו, כמו הרגו לאבנר, ויל"פ ב' בדי שימושיית שהורג וטורף בגורותיו הרבים כמו ויהיו הורגים בהם (מ"ב י"ז כ"ח), ומלת די מורה על הריבוי: