חכמה, תבונה - למעלה א. וגדר מילת תבונה - למעלה ב ג.

תקרא, תתן קולה - למעלה (א כ, ב ג) ולקמן (פסוק ד).

דרך, נתיבות - למעלה (א טו).

שערים - ע' לעיל (א יא).

אישים, בני אדם - (תהלות מ"ט ג).

אקרא, וקולי - כנ"ל (פסוק א).

פתאים, כסילים. ע"ל (א' כ"ב):

(ו-ח) אדבר, אמרי פי, עיין הבדלם בס' התו"ה ויקרא (סי' ג') באורך.

נפתל, ועקש. הנפתל הוא יותר מן עקש, ובא אחריו, דור עקש ופתלתל. ובשלילה מוסיף שאין בם אף עקש:

נכחים, וישרים. התבאר ישעיה (סי' נ"ט):

ערמה. למעלה (א' ד'):

מזמות. למעלה (א' ד'):

גאה וגאון עי' ישעיה (ט"ו):

תושיה. למעלה (ב' ז'):

מלכים, רזנים. עיין תהלות (ב' ב'):

וצדקה. פורט צדקת המעשים בין אדם למקום ישעיה (א' כ"א) ובכל התנ"ך:

פריי, תבואתי. עי' הבדלם בס' התו"ה קדושים (סי' ס"ט):

ארח, נתיבות, עי' למעלה (א' ט"ו), צדקה, משפט. כשבאים אצל ה' יהיה המשפט מה שיעשה בהשקף על מעשה ב"א, והצדקה היא מה שיעשה מצד אלהותו בלא הקדמת המעשה והזכות (ישעיה סי' נ"ט):

דרכו, מפעליו. הדרך קודם אל המפעל, ובאדם מורה על תכונת הנפש שמהם יוצאים הפעולות, כמ"ש ירמיה (י"ח י"א), ויש הבדל בין מפעל ומעשה. שהפעל מורה על העסק בדבר, כמ"ש ישעיה (ה' י"ב) ובכ"מ:

נסכתי. מענין ממשלה, כמו ואני נסכתי מלכי:

ארץ וחוצות. בבחינת כלל הארץ נקראת בשם ארץ שארץ העיקרית שהוכנה למושב בני אדם, ויש מקומות הבלתי מוכנים כ"כ והמה חוצה לארץ, (עמ"ש איוב ה' ו'):

חוג. היא העגולה הסובבת סביב המרכז, ושמים הוא הרקיע שנקרא שמים, והתבאר ענינו בפי' מע"ב, כדעת הרמב"ם והנמשכים אחריו, שהוא על מקום הסגריר, כמ"ש בכ"מ:

שחקים, גבוהים משמים, ומציינים תמיד את מקום הפלאות, כמ"ש ישעיה (מ"ה ח') ובכ"מ שנזכר שם זה:

מוסר, התבאר למעלה (א' ב') ויראת ה' הוא מוסר חכמה, וראשית חכמה יראת ה', ועי"ז תחכמו:

דלתתי, פתחי. החלל הוא הפתח, והסוגר את החלל הוא הדלת, והשוקד הוא המתמיד על איזה דבר: