יעטף. כמו נפשם בהם תתעטף (ק"ז ה'), העטופים ברעב (איכה ב'):

תפלתי, שועתי. התפלה היא רק לאלהים וגדרו שפיכת הנפש והדבקה באלהי מעוזה, כמ"ש ישעיה (א' ט"ז), והמשוע צועק לישועה:

נחרו. שרשו חרר והנו"ן על בנין נפעל, שנשרפו מרוב חמימות הקדחת:

לבשרי. לבשר המעים (כמ"ש איוב י"ט כ'):

דמיתי, הייתי. מורה על רוב השתדלות בדבר כמ"ש ירמיה (א' י"ב):

מהוללי. העושים ממני דברי הוללות ולצנות:

זעמך, וקצפך. זעם משתתף עם השמות המורים על הקללה והעונש (ישעיה י' ה' ולמעלה ס"ט כ"ה ובכ"מ):

כצל נטוי. כמו ינטו צללי ערב (ירמיהו ו׳:ד׳):

לעולם לדור ודור. עולם מציין הזמן המתדבק, ולדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, כנ"ל ל"ג י"א, וע"כ ישיבת ה' בעצמו יצייר עם מלת לעולם, וזכרו ע"י פעולותיו הוא נקשר עם הדורות:

עת, מועד. בארתי בכ"מ (ירמיה ח' ז' הושע ב' י"א) שעת הוא העת המוכן מעצמו איזה דבר, כמו עת הטבעי, ומועד הוא הזמן הנועד ע"י הדת או ההבטחה, והחנינה תלוי בעת רצון, והמועד הוא זמן הקץ המיועד, ולחננה כמו לחננה בפת"ח:

שם ה', כבודך. עמ"ש ישעיה (נ"ט י"ט):

הערער. כמו והיה כערער בערבה, ומשתתף עם ערירי, עץ העומד בודד:

השקיף, הביט. המשקיף הוא דרך החלון או הארובה ולרוב ישקיף מלמעלה למטה כמ"ש חז"ל, וכשלא בא אחריו פעל ראה הוא לרוב לרעה וכמ"ש חז"ל, חוץ ממ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים, ופה בא אחריו פעל הביט, כאלו יתחיל להשקיף ממרום קדשו דרך השמים ומשם הביט:

לפתח. מוסרותיהם:

בני תמותה. הקרובים למות:

אל תעלני. עלית הנפש לשמים, כמ"ש והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ופי' בחצי ימי בדור דורים, שימי יהיו רק חצי ימי הדור הראוי:

כבגד, כלבוש. הבגד כולל כל הבגדים והלבוש הוא המיוחד ללבוש לצורך איזה ענין כנ"ל (כ"ב י"ט) וישעיה ס"ג א', ודרך להחליפו אח"כ: