מי. עומד במקום שנים מי ישמיע:

משפט, צדקה. משפט בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, כמ"ש ישעיה א' כ"א, ובכ"מ:

זכרני, פקדני. הפקידה הוא תמיד לעשות בו דבר (ירמיה ג' ט"ז, י"ד י', ט"ו ט"ו ובכ"מ):

גויך נחלתך. עיין ירמיה (ב' ז'):

חטאנו, העוינו, הרשענו. החטא מצד התאוה או השגגה, והרשע הוא במרד, והעון ע"י עוות השכל, כמ"ש בכ"מ:

(י-יא) שונא, אויב, צר. עי' הבדלם למעלה (פ"ט כ"ג), והגאולה הוא מצד הקורבה (כנ"ל ס"ט י"ט):

אחד מהם לא נותר. ואמר (שמות י"ד י"ח) לא נשאר בהם עד אחד, ודרשו חז"ל שפרעה לבדו נשאר, עד ולא עד בכלל, ומבואר אצלי ההבדל בין נשאר ובין נותר, נשאר הוא בכונה ונותר הוא שלא בכונה, ושם אמר שלא נשאר בכונה רק אחד, שהוא פרעה שהשאירו ה' למען יספר במצרים מה שראה, ופה אמר שלא נותר מעצמו אף אחד, כי האחד שנמלט לא נותר מעצמו רק ה' השאירו בכונה:

במדבר, בישימון. הישימון מורה השממון לגמרי, ומצד זה נסו אל אם יוכל לתת להם שם צרכיהם:

ויקנאו למשה. קנאה שאחריו למ"ד הוא לטובה כמ"ש ישעיה (י"א), וע"כ פי' בשביל משה, וכן פי' חז"ל מלמד שכל אחד קנא את אשתו ממשה:

(כא-כב) גדלות, נפלאות, נוראות. עי' בפי':

חמתו. ההבדל בין אף וחמה למעלה (ו' ב'):

עמד בפרץ. וכן ועומד בפרץ לפני (יחזקאל כ"ב ל'):

ויפלל. מענין ונתן בפלילים, שהוא המשפט בענין גדול:

ויכעיסו. את האל וכן ויקציפו (פל"ב), והקצף מובדל מן הכעס, שיוצא לפועל להעניש:

במעשיהם, במעלליהם. עי' למעלה (כ"ח ד'):

בעמו, נחלתו. התבאר ירמיה (ב' ז'):

(מא-מב) שונאיהם, אויביהם. למעלה פ"ט כ"ג:

וימכו. מענין וכי ימוך אחיך, ונע"ו וכפולים משתתפים במובנה:

להשתבח. עי' לקמן (קי"ז):