זמרו לשמו. כבר התבאר שהשם מורה על הפרסום שהוא מצד מעשיו:

יעקב, ישראל. עי' ישעיה (ט' ז'):

מוצא. כמו מוציא, וכינוי מאוצרותיו על הרוח, שמוציא הרוח ממקום שנאצר שם:

שלח אותות. נמשך לשתים, שלח אותות ומופתים לפרעה, שלח אותות ומופתים לסיחון ולעוג:

שמך, זכרך. השם הוא השם הקבוע מראשית, והזכר הוא מה שיעשה שיזכירו אותו לפי מעשיו וההבדל בין לעולם ובין דור ודור מבואר בכ"מ, וע"ל ס' ל"ג:

יתנחם. מענין חרטה, כמו וינחם ה' כי עשה את האדם: