ארחמך. פעל רחם לא נמצא בקל רק פה, והוא כמ"ש בפירוש:

סלעי ומצודתי. וכן על שן סלע ומצודה (איוב ל״ט:כ״ח), מצודת סלעים משגבו (ישעיהו ל״ג:ט״ז):

אקרא. מענין קריאת השם:

אפפוני. דבר רע המקיף, והוא מענין פאה, שבא עלי מכל פאה:

ונחלי. כנחל שוטף:

שאול, מות. השאול הוא קבר שהוא אחר המות, עז"א קדמוני מוקשי מות:

אקרא ה', ואל אלהי אשוע. כבר בארתי בכ"מ ששם הויה יכוין בו על הנהגתו הכללית מצד שהוא בורא העולם, ושם אלהים הבא בכינוי יציין ההשגחה הפרטית, ויש הבדל בין אקרא ובין אשוע שפעל שוע מורה שצועק לישועה, וזה מצד שהוא אלהי המיוחד לי בהשגחתו המיוחדת, ושועתי לפניו תבא הוא מוסיף על ישמע קולי, שמורה ששומע מרחוק, ושועתי תבא לפניו הוא שיקבל את השועה:

ותגעש, ותרעש. געש היא התנועה היתירה והרעש גדול מן הגעש, ותרגז קטן מן הגעש:

ויעף, וידא. היא עפיפה במהירות גדול (ירמיה מ"ח מ'):

מנוגה. הוא האור הבא על גשם מן אור הזורח:

רב. מענין ריבוי, או מענין רובה קשת.

ויהומם. כמו והמם גלגל עגלתו (ישעיהו כ״ח:כ״ח):

אפיקי מים. המוגרים בחוזק:

ימשני. כמו מן המים משיתיהו:

מאויבי ומשונאי. האויב הוא יותר מן השונא, שימצא שונא בלתי דורש רעה, ונמצא גם על דברים הגיונים שונאי בצע שונא תוכחת, ומוסיף שישמרהו גם משונאיו שאין רעתם גלויה כ"כ, ובאו נרדפים בס' זה י"ח מ"א, כ"א ט', ל"ה י"ט, ל"ח כ', נ"ה י"ג, פ"ג י', פ"ט כ"ד, ק"ו מ"א:

יגמלני, ישיב לי. הגמול הוא בצירוף איזה התפעליות איבה או אהבה וההשבה והתשלומין הוא בעד הפעולה עצמה, כמ"ש (ישעיה נ"ט י"ח) (יואל ד' ד') (ולקמן כ"ח ד', ק"ג י', קל"ז ח'):

דרכי ה', מאלהי. כבר בארתי ששם ה' מורה הנהגתו הכוללת שמצד זה דרכיו הכוללים הם רחמים וחנינה וכדומה.

ואלהי. מורה היחוד הפרטי אל האדם שמצד זה הזהירו מן הרע והרשע:

משפטיו וחקותיו הבדל מבואר, שחקה הוא דבר שאין טעמו ידוע:

(כו-כז) חסיד, תמים, נבר. החסיד הוא העושה כל מעשיו ע"פ דרכי החסידות יתר מן הציוי והחיוב, והתמים ישמור מצות ה' כפי החיוב וגדרו הוא התמימות שיעשה תמיד בלי שינוי ובלי פניה, והנבר הוא הנזהר מרע, כמו כבור ידי, והזכותי בבור כפי.

תתפתל. הוא יותר מן עקש, שעל זה אמר דור עקש ופתלתל, ובשלילה אמר בהפך אין בהם נפתל ועקש (משלי ח׳:ח׳), שהוסיף ה' להתפתל עמו:

תאיר, יגיה. כבר בארתי (ישעיה נ"ט) ובכ"מ, שהנוגה הוא דבר חשוך המקבל האור מדבר מואר כמו הירח מן השמש:

אלהי, ה'. כבר התבאר בכ"מ ששם ה' יבא מצד שהוא בורא העולם ומנהיגו בכלל, ושם אלהי, אלהינו הבא בכינוי מורה על ההשגחה המיוחדת שהוא לפי המעשים:

משוה. כולל שימה וערך כמ"ש בגדר פעל זה בכ"מ, שנתן אותם להיות דומה כאילות, ותפס על במותי שדרך האילות לעמוד במקומות הגבוהים:

ונחתה. כמו ונ -ח יתה, והוקל כמו ורחבה ונסבה (יחזקאל מ"א):

תרחיב. כאלו בצעד אחד הוא אצל האויב הגם שלא הלך רק עמד במקומו, כמו שפירשו חז"ל במליצתם פסיעותיו של א"א ג' מיל, ובכ"ז לא ימעדו הכרעים להנתק ממקומם על ידי הרחבת הצעד, ע"ז תפס קרסולי, שלא נמצא רק בשירה זאת:

אמחצם. מורה מחץ קטן כמ"ש דוגמתו (שופטים ה' חבקוק):

(מ-מא) קמי, אויבי, משנאי. הקמים הם הלוחמים עמו והם יכרעו במלחמה, ואויבי דורש רעה ועומד מרחוק וכשיראה מפלת הקמים יברח, והשונא הוא רק מואס בו, אבל משנאי מורה שממאסו גם בעיני אחרים ומוסיף שגם אותם יצמית וכ"ש לאויביו:

אריקם. כמו ורקיקי מצות, והוא קרוב למ"ש בשמואל ב' אדיקם:

ישמעו. יתקבצו לשמוע, כמו וישמע שאול את העם:

יבלו. כמו נבול תבול (שמות י"ח):

ויחרגו. כמו ויחגרו (בש"ב כ"ב) יעשו חגרים:

ממסגרותיהם. ממקומות שהם סגורים שם וכן מיכה (ז' י"ז):

וידבר. כמו ותדבר את כל זרע הממלכה (ד"ה ב' כ"ב):

מאויבי. מן קמי, (כנ"ל פסוק מ"ט):

אודך ולשמך אזמרה. התבאר למעלה (ז' י"ח):

מלכו, משיחו. משיח הוא יותר מן מלך, שמורה שהמלכות לו בירושה ששאול לא נמשח בפך ושמן המשחה רק בקרן על כן לא נמשכה מלכותו כמ"ש חז"ל: