בקצפך, בחמתך. התבאר (למעלה ו').

תוכיחני, תיסרני. (שם ו'):

נחתו. ירדו, כמו יחד על עפר נחת (איוב י״ז:ט״ז), ובנינו נפעל, ומפני הח' לא בא הדגש לסי' הבנין, וכן ותנחת, ותרד:

מתום. צורה אנושית (ישעיה א'):

חטאתי, עונתי. מבואר בכ"מ שהעון הוא הנעשה בעוות המחשבה, ועז"א עברו ראשי:

חבורתי. היא מכה שנצרר הדם (עיין ישעיה א') וברבות הימים נמק העור ונבאש:

והבאישו. פעל עומד:

נעויתי. עי' ישעיה (כ"א ג'):

כסלי. מחשבות של תקוה, כי הכסלים משתתפים עם הכליות היועצות, וכן פירשתי מ"ש ויעש פימה עלי כסל (איוב ט״ו:כ״ז), כי ה' יהיה בכסלך (משלי ג׳:כ״ו):

ונקלה. מחשבה נקלה ובזויה:

נפוגותי. רפיון הלב, כמו ויפג לבו:

שאגתי, מנהמת. כבר בארתי (ישעיה ה') שנהימה אצל הארי הוא מחמת צער בשאין לו טרף, ושאגה היא מחמת שמחה בשיש לו טרף:

סחרחר. סביב סביב תרגומו סחור סחור:

גם הם. כמו קשת גבורים חתים (ש"א ב'):

יעמדו, עמדו. עתיד עם עבר, ובפירושי תקנתיו:

וינקשו. הכינו מוקש ומבקשי נפשי, הם המבקשים להמיתו, מה שאין כן דורשי רעתי הוא רק בלב (כנ"ל ל"ה):

תוכחות. טענות להתוכח:

הגדילו. את הדבר, שאמרו שעל ידי מוטת רגלי אהיה צולח ופסח:

עוני, מחטאתי. מוסיף שהוא דואג גם מן חטאת שוגג וכ"ש מן המזיד:

ואויבי חיים. הם רודפים עד לחייו, וכבר בארתי (למעלה י"ח) שהשונא אינו דורש רעה כמו האויב רק ישנאהו עבור מעשיו, עז"א שהם שונאי בשקר כי מעשי אינם כדעתם: