פועל. הבדלו מן מעשה התבאר (ישעיה ה' ובסי' זה סי' כ"ח ד'):

אתה ידך. מוציא שליח כמ"ש באילת השחר (כלל ר"ט):

גוים, לאומים. מבואר למעלה (ב' א') שגוים יקראו מצד הקיבוץ ולאומים או אומים יקראו מצד הדת, ושנאת ה' אותם היה על ידי דתיהם הנשחתות שהיו עובדי גלולים, ועז"א תרע לאומים והלמ"ד הוא לשימוש, או שחסר הלמ"ד תרע ללאומים:

ימינך וזרועך. התבאר אצלי בכ"מ שכתוב זרוע שהוא הפרק העליון והוא המניע את היד, ואצל ה' יציין תמיד המעשה שיעשה בלי השקף על זכות המקבלים:

צרינו, קמינו. הקמים הם יותר מן הצרים שכן נקראו ע"ש קומם למלחמה:

מצרינו משנאינו. הצר הוא המריע בפועל, והושעתנו מידם, והשונא הוא בלב, ויתביישו על שנאתם וכמ"ש לקמן (פ"ט ג'):

צר, ומשנאינו. כנ"ל פסוק ח', הצר לוחם, והשונא בלתי לוחם רק שוסה אח"כ ובוזז:

ולא רבית. מענין נשך ותרבית, ובא ממנו הפעל הוי המרבה לא לו (חבקוק ב׳:ו׳) לפי פירושי:

לעג וקלס. עי' הבדלם (ירמיה ה' כ' ח'), והשכן שוכן עמו ביחד והוא לו לחרפה, וסביבותינו א"ל חרפה רק הם לועגים עלינו:

בגוים בלאומים. כנ"ל פסוק ג':

כלימתי, ובושת פני. התבאר (ישעיה א', תהלות ל"ה ד' ו', מ' ט"ו, מ"ד ו', ס"ט ו', ח' כ', ק"ט כ"ט):

מחרף ומגדף. הגידוף הוא מצד הדת כמ"ש (ישעיה ל"ז ו', יחזקאל ה' ט"ו, צפניה ב' כ'):

ותט. גם אם נטתה, וכן ונפרוש, גם אם נפרוש:

עורה, הקיצה. הקיצה היא יותר מן התעוררות (חבקוק ב', איוב י"ד):

נפשנו. הנפש הרוחנית (כנ"ל ג'):