ספרו. לדעת המפרש היל"ל ספרנו:

מועד. מלשון ולא מעדו קרסולי, התמוטטות, וכן פרשתי מ"ש (צפניה ג׳:י״ח) נוגי ממועד, ואמר אקח מועד, כי היושר לא ימעד מעצמו רק ע"י המעדה של האנשים אשר את הישרה יעקשו:

אני מישרים. מישרים הוא שם המופשט של היושר, היושר אומר על עצמו אני מישרים כי אמעד:

אשפט. בא גם על שפיטת הרעיון והמחשבה, כמו הנה נא ערכתי משפט (איוב י״ג:י״ח):

תכנתי. כמו ויעמידו בית האלהים על מתכונתו, העמדתי עמודים על מכונם, אולם לדעתי שרשו כון, כמו וכנו נחשת, וכנה אשר נטעה ימינך, והתי"ו בא להוראת הבנין, כמו תרגלתי (הושע י"א ג') כמש"ש שיש עוד בנין תפעל וסימנו תי"ו בראש, אנכי הכן והבסיס של העמודים שלה:

אל תהולו. אל תתעסקו בדברי הוללות:

אל. נמשך לשתים, אל תרימו, אל תדברו:

חמר. היין הטוב המעלה רתיחות:

מסך. כמו מסכה יינה:

ויגר. יציקה והתכה:

ואני. מוסב על שם מישרים, כמ"ש אני מישרים, שמישרים והיושר עומד כעצם המופשט, ומשיר כל דברי השיר הזה מן פסוק ג' עד סופו, והמפרשים נלאו ולא מצאו סודו מי המדבר פה ונטו כולם אל הדרוש ושם המדבר מפורש יונח בפסוק ג' אני מישרים, אני המדבר: