דמי, תחרש, תשקט. דמם הוא ההפסק מהדבור או הפעולה, והחרישה היא הפך התשובה, והשקטה הוא הפך המעשה, (ישעיה ס"ב א'):

אויביך, משנאיך. האויב דורש רשע ולא השונא, ע"כ אמר אויביך יהמיון:

יערימו סוד, יתיעצו. העצה הוא התכלית הנרצה מן הסוד שירימו, כמ"ש ישעיה (י"ד כ"ד):

שיתמו. באופן שיהיו נדיבמו כעורב, או שבא הכינוי עם הפעול כמו ותראהו את הילד:

כגלגל, כקש. עי' ישעיה י"ז י"ג:

תבער. יוצא וכלהבה, וכן יואל א' י"ט, אש אכלה ולהבה להטה:

סער, סופה. סופה גדול מסער:

קלון. י"ל מלשון אשר קלם מלך בבל באש שרפה מאש הבוער שהכיר:

יבושו, ויחפרו. חפר גדול מן בושת, שחופר פנים בטמון מרוב הבושה: