חסד, אמונה. אצל בני אדם גדר האמונה הוא לשמור הבטחה או חיוב, וגדר החסד הוא מה שיתנדב מבלי חיוב או הבטחה, ואצל ה' מצאנו שעפ"י יסוד זה יכנה ההנהגה הטבעיית בשם אמונה, כי בו שומר אמונתו אל העולם, שיסדה לעולם על חקי הטבע הקבועים, ואת ההנהגה הנסיית בשם חסד, כי זה יעשה מנדבת לבו מבלי חיוב קודם, ובס' זה הוכפלו שמות אלה בפסוק ג', ט"ו, כ"ה, כ"ט, ל"ד, נ', וחוץ מזה מבואר נגלה שכל דבור ודבור סובב על הקוטב הזה, וכבר דבר על שני אלה למעלה ל"ג ה', ל"ו ו', צ"ב ג' ובכ"מ.

אשירה, אודיע. על הנפלאות ישוררו בשירים, ודברים הטבעיים הרגילים אין דרך לחבר עליהם שירים רק יודיעו ויספרו אותם:

עולם, דור ודור. הבדלם בארתי בכ"מ, ונרשם למעלה ל"ג י"א:

בחירי, עבדי. וכן ישעיה מ"א ח', מ"ב א', לקמן ק"ה ו':

(ו-ז) שמים, שחק. שחקים גבוהים משמים ומציין מקום הנפלאות, כמו שאמר ישעיה מ"ה ובס' זה (ל"ו ו', ס"ח ל"ה, ע"ז י"ח, ע"ח כ"ג):

יערך, ידמה. בארתי הבדלם ישעיה (מ' י"ח):

בני אלים. כחות הטבע, כמו הבו לה' בני אלים:

חסין. מורה על דבר המתקיים, וכן וחסון הוא כאלונים, וזה הבדלו מיתר נרדפיו, והוא תואר ע"מ גביר:

תשבחם. תשפילם כמו משביח שאון ימים, ומשתתף עם שבח שגדרו שמשביח הדבר ומטיבו כמ"ש לקמן (קי"ז א'):

ארץ, תבל. הבדלם מבואר בכ"מ, תבל מורה על חלק המיושב:

בראתם. ברא מורה על דבר בלתי נגמר כמ"ש בכ"מ:

זרוע. הוא פרק העליון של היד ומציין תמיד תנועה הראשיית, כמ"ש ישעיה (נ"א ט' ס"ב ח') ובכ"מ:

ידך ימינך. יד הוא השמאל כנ"ל (כ"ב ט'):

צדק ומשפט. עי' ישעיה א' כ"א:

תרועה. כמו ותרועת מלך בו, מענין ריעות והתחברות:

יגילון. גדרו למעלה (כ"א ב'), ובצדקתך גדר צדקה שאצל ה' ישעיה (נ"ט מ"ו):

תפארת עז. כשבאו אצל ה' יציין בעז הנהגת הטבע, ובתפארת הנהגה הנסיית כמ"ש בכ"מ:

ה', קדוש ישראל. הבדלם ישעיה (א' ד') ובכ"מ בתנ"ך:

שויתי. עי' למעלה (י"ז ח'):

ידי זרועי. כנ"ל פסוק י"ד:

(כג-כד) אויביו, צריו, משנאיו. הבדלם התבאר בכ"מ ותמצאם בספר זה (ח' ג', י"ג ה', י"ח ח', שם מ"א, כ"א ט', ל"ה י"ט, ל"ח כ', מ"ד ח', י"א, נ"ה י"ג, ס"ח ב', ס"ט ה', ע"ד י', פ"א ט"ו ט"ז, פ"ג ג', ק"ו י'):

(לא-לב) תורתי, משפטי. עי' ישעיה (מ"ב ד'):

חקותי, מצותי. עי' לקמן (סי' קי"ט):

פשעם, עונם. הפשע הוא המרד, והעון הוא המעוה מצד שכלו, כמ"ש בכ"מ:

נארתה. ענין הרחקה והשלכה, כמו נאר מקדשו (איכה ב'):

נזרו. הנזר הוא הכתר שיצייר הקדושה שהוא נזיר אחיו, ציץ הזהב נזר הקדש, כי נזר שמן משחת אלהיו על ראשו, ובא על נזר המלך שנמשח, אצל שאול (ש"ב א'), יואש (מ"ב י"א), דוד (לקמן קל"ב י"ח), שאלה נמשחו בשמן:

צריו, אויביו. כנ"ל פסוק כ"ג:

תשיב צור חרבו. כמו וידיו תשבנה אונו, ועל צריהם אשיב ידי, וצור חרבו חידוד חרבו, כמו חרבות צורים, ששב ללחום שנית:

מטהרו. ענין זכות ונקיות, כמו כעצם השמים לטוהר, והראוי בלא דגש כמו משמר מבצר:

מגרת. הפלת, ואין לו ריע:

חרפת. נמשך לשתים חרפת רבים עמים, כמו עמים רבים, כמו משנה כסף ודומיהם: