Malbim on II Samuel Chapter 21
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(א-יד) השאלות: מתי המית שאול את הגבעונים, תחלה אמר אשר המית ואחר כך אמר ויבקש שאול להכותם משמע שרק בקש לעשות ולא עשה, מדוע לא אמר על שהרג נוב עיר הכהנים שהיה חטא יותר חמור, מדוע לא בא העונש בימי שאול שחטא, ולמה נתאחר עד דור דוד, האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף כי מה חטאו ישראל, מה הרויחו הגבעונים בהכותם בני שאול אשר לא חטאו להם מאומה איך נעשו דברים כאלה הסותרים למשפטי התורה בשלשה דברים, א) שהמיתו בנים בעון אבותם, ב) שהרגו שבעה ביום אחד, ג) שהלינו נבלתם על העץ ימים רבים הפך למשפט תורת משה, מ"ש אין לנו כסף עם שאול, ואין לנו איש להמית בישראל, מה רצו בזה, הלא מבואר שישראל לא חטאו בנפשותם, למה הלך דוד אז ולקח את עצמות שאול ובניו וקברם בקבר קיש ולא עשה זה עד הנה, ולמה כפל דבריו וילך דוד ויקח, ואמר שנית ויעל משם וכו' ומז"ש ויעשו כל אשר צוה המלך:
(1-14) The questions: When did Shaul kill the Giv'onim? First it says "that he killed," and afterward it says "and Shaul sought to strike them," implying that Shaul only sought to do and and didn't [actually] do [so]. Why does [the text] not say "because he killed Nov the city of Kohanim," which is a graver sin? Why did the punishment not come during the days of Shaul, who was the one who sinned, and why was it delayed until the generation of David? Should it be that one man would sin and He would be angry regarding the entire congregation - for [in] what did [the nation of] Israel sin? What would the Giv'onim gain from striking the children of Shaul, who did not sin against them at all? How could such things be done that go against the laws of the Torah in three ways: 1) that they killed the children for the transgression of their fathers, 2) that they killed seven [individuals] in one day, and 3) that they hung their carcasses on the tree/gallows for many days in contradiction to the law of the Torah of Moses? That which is written, "We have no [claim of] silver... with Shaul, and we have no [claim on a] man to kill [him] within Israel": what did they want with this? Behold, it was explained that [the nation of] Israel did not sin with respect to their lives! Why did David then go and take the bones of Shaul and his sons and buried them in the Grave of Kish and had not done this until then? And why does [the text] double its words [as follows]: "And David went and took..." (21:12), and then it says a second time, "And he brought up from there..." (21:13)? And what is this that is written, "and they did everything that the king commanded" (21:14) [after which Gd responded to the plea of the land, i.e., the famine came to an end
ויהי רעב הכתובים מורים כפי מ"ש ר' סעדיה ואחריו החזיק השר מהרי"א בתוספת דברים, כי עת הרג שאול את נוב עיר הכהנים, נמצאו שמה גם מן הגבעונים ונהרגו עמהם ויאמר מהרי"א כי שאול נענש בשלשה ענשים, א. על שלא שמר דבר ה' בגלגל נענש שלא תמשך מלכותו לבניו אחריו, ב. על אשר חמל על אגג נענש שבימיו נקרע מלכותו ונקצרו ימיו כדי שימלוך דוד שנמשח תחתיו, ג. על שהרג את כהני ה' אשר בנוב נענש שמת הוא ובניו בחרב ולא נקבר ונספד כראוי, ועל שישראל לא מיחו בידו נהרגו גם רבים מישראל עמו, ועל הריגת הגבעונים לא נפקד בחייו לפי שלא היתה הריגתם חמורה כל כך, ונפקד אחר מותו ובבניו הקטנים ובבני פלגשו, להיות יחוס העונש אל העונש ויחוס זמנו אל זמנו ויחוס החטא אל החטא, ונענשו גם ישראל ברעב על שלא מיחו, ומה שאיחר העונש כ"ב שנים הוא ממשפטי ה' העמוקים ומחשבותיו, ומה שנענשו הבנים בעון אביהם כי בדיני שמים יצוייר זה, אם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, אלה דבריו בקוצר. ואני אומר כי אחרי נהרגו הגבעונים אשר נמצאו אז בעיר נוב, שעל זה אמר אשר המית את הגבעונים, שפך שאול כאש חמתו גם על יתר הגבעונים הנמצאים בערי ישראל, וצוה לכלותם או לגרשם מן הארץ, אחרי שחשב עליהם כי ידם עם הכהנים המורדים, כי הם משרתי המזבח וכהני ה', והגם שנשבע להם יהושע להחיותם חשב כי הם הפרו ברית במה שמרדו במלך בשהם מיתר האמורי ואויבי ישראל וקוצים בכרם ה' צבאות ועל זה אמר ויבקש שאול להכותם בקנאתו לבני ישראל ויהודה, והגם שלא קמה עצתו, בכ"ז כבר נתנו להפקר, ועשו בם איש הישר בעיניו, והיו לבז ואין מציל, גולים ומגורשים, שעל זה אמר ואשר דמה לנו ונשמדנו מהתיצב בכל גבול ישראל, וגם אחרי מות שאול שמלך איש בושת תחתיו, גם בני ישראל שמרו להם משטמת אביהם, ואין חונן ומרחם על ענים, וגם עת שמלך דוד לא שמו על לבם לתקן העוות הזה, כי היו נקלים ובזוים בעיניהם, והגם שכהני ה' הושבו לכבודם ולמאודם, הגרים האלה העשקים בידי עושקיהם כח, אין מנחם לדמעתם, וע"כ חרה אף ה' בעמו בימי דוד, ולפי דברי חכמינו זכרונם לברכה היה זה קודם מעשה אבשלום קרוב לתחלת מלכותו, וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט, ויבא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר, כמו שנשברו האומללים האלה והיו מתי רעב, והיה הרעב שלש שנים שנה אחרי שנה, כי בשתי שנים הראשונים תלו הדבר בעונות אחרים מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, והחטא הזה לא עלה על לב איש לתקנו, ובשנה השלישית שלא מצאו עון אשר חטא בקש דוד את פני ה' ושאל באורים ותומים:
..."And there was a famine": The verses teach in accordance with that which Rabbi Saadiah said, and the Maha"ri later strengthened in Tosefet Devarim, that at the time Shaul killed Nov the city of Kohahim, Giv'onim were also found there and were also killed [together] with them. And the Maha"ri says that Shaul was punished with three punishments: 1) for not having kept the word of Hashem in Gilgal, he was punished such that his kingship would not continue to his sons after him, 2) for having had compassion on Agag, he was punished such that his kingship was torn [from him] during his lifetime and that his days would be cut short such that David would be anointed in his stead, and 3) for having killed the Kohanim of G-d that were in Nov he was punished such that he and his sons would die in battle and not be buried and eulogized as would be befitting. And due to Israel not having protested his actions, many among Israel were also killed with him; and, regarding the killing of the Giv'onim, he did not pay for it with his life because his killing of them was not so severe/excessive, and (this action) was accounted for after his death and through his young sons through the sons of his concubine [...]; And Israel was also punished with a famine because they did not protest, and the fact that the punishment was delayed 22 years is due to it being from [among] the deep judgments of G-d and His thoughts, and just as children are punished for the sin of their fathers because, with respect to the judgments of Heaven, such is conceivable if they hold onto the act of their fathers in their hands; these are his words in summary. And I say: since, after the Giv'onim that were found at that time in the city of Nov were killed, regarding which this [the text] said "that he killed the Giv'onim," Shaul spilled like fire his anger also on the rest of the Giv'onim that were found in the [other] cities of Israel, and commanded to destroy them or to expel them from the land, since he held them in suspicion, because their hands had been with the rebellious Kohanim, because [the Giv'onim] were among those who served the Altar and the Kohanim of G-d; and even though Yehoshua had sworn to them to leave them alive, [Shaul] thought that they had violated the covenant [that Yehoshua and the Giv'onim had entered into] due to the fact they had rebelled against the king since they were remnants of the Emorites and enemies of Israel and were thorns in the vinyard of the Lord of Hosts; and it is on this that [the verse] stated "and Shaul wished to strike them with his zealousness for the Children of Israel and Yehudah"; and even though his wish was not turned to reality, through all this [the Giv'onim] were given over to anarchy [i.e., absence of protection by the law], and each man treated them as was fitting in his own eyes, and they were given over to plunder and there was no rescue, to be exiled and deported, for on this [the verse] stated (II Samuel 21:5): "and planned to exterminate us, so that we should not survive in all the territory of Israel," and also after the death of Shaul when Ishboshet ruled after him, and also the Children of Israel, who embittered [the Giv'onim because of] the enmity of their fathers and there was no pardon or mercy on the unfortunate ones; and also, during the time that David ruled, he did not place it on his heart to repair this distortion because they were contemptible and despicable in their eyes; despite the fact that the Kohanim of G-d had been returned to their [place of] honor and greatness, these converts, who endeavored [merely] through their [i.e., the Kohanim's] endeavors of strength, had no respite to their tears; And therefore G-d's anger flared up on His people in the days of David. And, according to the words of our Sages of blessed memory, this was before the actions of Avshalom, near the beginning of his reign, and G-d saw [this] and it was evil in his eyes because there was no justice, and a famine came upon the land [...], just as these miserable ones (i.e., the Giv'onim) were broken and were dying of hunger; and the famine was for three consecutive years because, during the first two years, [King David] and hung the matter (i.e., judged it to be dependent) on other sins, from idol worship, sexual impropriety, and bloodshed, as our Sages of blessed memory had said, and this sin did not arise in anybody's heart (i.e., awareness) to fix it; and in the third year, since he had not found any sin that had been transgressed, David sought the Face of G-D and inquired of the Urim and Tumim [as to what national sin was responsible for the famine].
ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים רצה לומר אל שאול שהמית קצת מהם ואל בית שאול ועוזריו שגרשום מהסתפח בנחלת ה' וע"י מתו ברעב ועוני, וכולל גם בית ישראל שנמשכו עוד עד היום אחר גזרת שאול, רק יחס עקר החטא אל שאול ששם אותם למשסה, ויהי הקצף מאת ה' על שלא עמדו הדור הזה בפרץ לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו:
ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם פי' שהודיע להם כי בסבתם חרה אף ה' בעמו, והגבעונים לא מבני ישראל המה רצה לומר שאז נגלה טבעם כי לא מבני ישראל יחשבו, כי אם היו מתחשבים כגרים אמתיים היו משתתפים בצער הצבור ומוחלים ומתפייסים, וכן פירשו חכמינו זכרונם לברכה ביבמות דף ע"ט, שאז הראו שאין בהם מדת בני ישראל ביישנים רחמנים גומלי חסדים והם העיזו בפני דוד ולא רחמו ולא עשו חסד, ובכ"ז רב ה' את ריבם כי בני ישראל נשבעו להם, והיה הקצף הגדול על מה שבקש שאול להכותם בקנאתו לבני ישראל, בחשבו אותם כמורדים וכאויבי ישראל מה שלא היה כן, והגזירה הזאת שבקש להכותם ולהשמידם לא נבטלה בעת ההיא כי העם עשו בם כרצונם כנ"ל, ולכן יצא הקצף דוקא בדור ההוא:
ויאמר דוד מה אעשה לכם בעתיד לתקן המעוות, ובמה אכפר חטא העבר, וברכו את נחלת ה' שהיא ארץ ה' אשר היתה לקללה:
ויאמרו אין לנו כסף וכו', רצה לומר כי ישראל עשקו אותם ולקחו את כל אשר להם, כי הותרה הרצועה בפקודת המלך, רק שלא המיתו אותם, ושאול הוא המית מהם כנ"ל השיבו כי מן שאול וביתו אין תובעים הכסף וזהב שלקחו מהם, כי זה מבקשים מן העם שישיבו הגזלה, ומן העם אין מבקשים נפשות, כי זאת עשו שאול וביתו שהם המיתום:
ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו רצה לומר אחר שעשה לנו שני דברים, א. אשר כלנו, הוא מה שהמית מהם בפועל בנוב, ב. ואשר דמה לנו נשמדנו שלפי גזרתו ומחשבתו אשר חשב עלינו נשמדנו מהתיצב בכל גבול ישראל, נגרשנו מערי ישראל והיינו לטרף שזה קיים עוד עתה, ואם נמחול על מה שהמית מאתנו, לא יתוקן הדבר בעתיד כי כבר נחשבנו כצאן טבחה, והעם לא יקחו מוסר ועשו בנו כרצונם, וכ"ש שלא ישובו לקרב אותנו ולהשיב את אשר לנו, ולתת לנו מחיה בארץ, ואם כן למגדר מלתא ולמען ישמעו העם וייראו:
יתן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה', ובזה ילמדו העם ק"ו, שאם לבני המלך נעשה משפט חרוץ על שהרעו אותנו כ"ש ליתר העם, ונוקע אותם בגבעת שאול ששם בני בנימין ומשפחת שאול הנמשכים עוד אחר דעתו ויראו וייראו ולא יזידון עוד, לפ"ז לא רצו לעשות זאת דרך נקמה רק למגדר מלתא ולהסיר המכשלה בל יהיו עוד נרדפים בעתיד, ושבזה יראה כל העם כי ה' קבע את קובעיהם נפש, וייטיבו את אשר הרעו, ומה שלא בקשו רק שבעה כי לא היו יותר, כי ידעו שיהונתן לא הסכים בעצת שאול להרע עם הכהנים ועמהם כי היה בעל ברית דוד, ויאמר המלך אני אתן, כי דבר זה הוא נגד משפט התורה שאין להרוג שנים ביום אחד, ולא יומתו בנים על אבות, וכן מה שתלו נבלתם על העץ, ולא יכלו לעשות כ"ז רק מדין מלך כמ"ש הרמב"ם (פ"ג מהל' מלכים הלכה י'), שהמלך הורג רבים ביום א' ותולה ומניח ימים רבים כדי להטיל אימה ולשבר יד רשעי עולם ודבר זה יצא לו ממעשה הגבעונים פה, וכמ"ש ביבמות (דף עט ע"א) שהיה בזה תקון העולם להטיל אימה ופחד בל יפשטו ידם בגרים הגרורים האלה, לכן אמר המלך אני אתן מצד דין מלך, שרק בידו היה התוקף לעשות כזאת:
ויחמול כיון שהיה זה בידו הציל את מפיבושת שלא היה אביו באותה עצה כי היה קשור בשבועה לדוד, ובזה סרה הקושיא איך הומתו בנים על אבות, כי דין המלך משונה בזה מדין התורה, והגם שאמציה מלך יהודה בני המכים לא המית (מ"ב יד ו) שם לא היה זה צורך שעה, לא כן כאן שהיה לצורך שעה:
והם הומתו בימי קציר, שאז בראותם שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר, בקש פני ה', ותיכף ראה לתקן את אשר עותו:
ותקח וכו' עד נתך מים עליהם שכאשר ירד הגשם מן השמים ידעו שפקד ה' את עמו, וכי הוסרה המכשלה:
ב. שלא נספד כהלכה על זה אמר ויעל משם וכו' ויאספו את עצמות המוקעים, שהעלם והעבירו אותם בכל שבטי ישראל כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה וכולם התאספו לכבודו להספידו והגם שעבר זמן ההספד, העלה את עצמות המוקעים שהיו תוך י"ב חדש, ואגבם הספידו גם לאבותיהם:
ותהי עוד מלחמה הנכון כפי סדר הספורים כדבר מהרי"א. שכל המסופר פה היה אחרי מעשה דאבשלום, סוף ימי דוד וסוף מלחמותיו, שאחרי המלחמות האלה היה לו שלום מסביב כי מצאו מקום בה"מ בשדה יער, והניח להם מכל אויביהם כיעוד הנביא (למעלה ז') והמלחמה האחרונה שיצא דוד עצמו עם עבדיו היתה עם פלשתים, ויעף דוד כי היה זקן וחלש:
(טז-יז) ועל ידי כן רצה ישבי בנב להכות את המלך ונמלט על ידי עזר אבישי, ועל ידי זה נשבעו שלא יצא עוד למלחמה בל ידעך נרו, השואף אל מקומו באור החיים זורח הוא שם:
מלחמה השנית בגוב, ובד"ה קראה גזר, וסבכי הכה את הענק:
מלחמה השלישית בגוב, ויך אלחנן, וחכמינו זכרונם לברכה במדרש רות פירשו על דוד, אבל בד"ה כתוב ויך אלחנן בן יעיר את לחמי אחי גלית, לפי זה העקר שהענק היה שמו לחמי והיה אחי גלית, והמכה אותו היה אלחנן בן יערי, והיה ממשפחת אורגים רצה לומר משפחת בצלאל ראש האורגים וחושבי מחשבות, וגם דוד ממשפחה זו שלכן נקרא אפרתי, ואחי גלית היה גבור כאחיו כמ"ש ועץ חניתו כמנור אורגים, עד שדמתה גבורה זו וענינה לגבורת דוד בגלית, ועל שהיה שם הגבור לחמי, ודוד ההורג לאחיו גם כן לחמי רצה לומר מבית לחם, משלו המושלים, שלחמי הרג את גלית, לזכור בו גבורת דוד הדומה לזו, ובד"ה פירש המשל כפי מה שהיה האמת:
והמלחמה הרביעית היתה בגת ונהרג גם כן ענק מבני הרפאים, שהיה לו כ"ד אצבעות על ידי יהונתן, עד שכל ארבעה הענקים שהיו לפלשתים נפלו על ידי דוד ואנשיו חוץ מגלית שנהרג בזמן קדום, ובזה תמו המלחמות ויהי שלום לישראל כל ימי שלמה: