בחדש העשירי עקר הספור בא לקמן סי' נ"ב ופה ר"ל שנבואת ירמיה נתקיימה, ורי"א פי' שהגם שהבקעה העיר בתמוז לא נכנסו עד ז' אב שכל החדש היו היהודים נלחמים עליה עד שלחצם הרעב, בחדש העשירי (בעשור לחדש מ"ב כ"ה, ולקמן נ"ב ד' יחזקאל כ"ד א'), ויצרו, ויבנו עליה דיק סביב (שם ושם):

בתשעה לחדש (ולא היה לחם לע"ה ותבקע העיר, שם) ר"ל שע"י הרעב נבקעו העם לצאת אל מלך בבל, ועי"כ ויבואו כל שרי בבל ונכנסו לפנים מן החומה:

ויהי כאשר ראם (וזה היא הבקעת העיר שנזכר במלכים ולקמן שהיה בקיעה שנית בלילה דרך שער בין החומתים):

ואת בית המלך, זה היה בחדש החמישי ע"י נבוזראדן (מלכ ים ולקמן נ"ב):

ואת יתר העם הנשארים, ר"ל חוץ לעיר, ובמלכים ולקמן שם ואת יתר ההמון:

אשר אין להם מאומה, כי ידע שאלה לא ימרדו בו כי הוא נתן להם כרמים וכו':

ואל תעש לו מאומה רע, ר"ל מה שרע בעיניו הגם שאתה תעשהו לטובתו לא תעשה רק ככל אשר יאמר:

(יג-יד) וישלח נבוזראדן וכו' וישלחו, מ"ש וישלח, היינו המלך שלח את נבוזראדן וכל רבי מלך בבל, והם שלחו שלוחיהם ויקחו את ירמיה להוציאהו אל הבית, שנתנו לו בית לשבת, וגם היה חפשי וישב בתוך העם כרצונו:

לרעה ולא לטובה, כי עד עתה היה הרעה לתכלית הטובה כדי שעי"כ ישובו וייטיב עמהם, אבל עתה נגזר גז"ד והוא רק לרעה, כי אחרי ההתראה האחרונה שהתרה ירמיה בצדקיה ולא שמע לדבריו מאז היה מוכרח שתחרב העיר בכל אופן, וכמש"ש בסוף סימן הקודם, והיו לפניך ביום ההוא, שלא תפלט מן העיר ותראה את הרעה, ובכ"ז והצלתיך ביום ההוא, אם מן האויבים שי"ל בין השרים שלא תנתן בידיהם, ואם מחרב הכשדים:

כי מלט אמלטך ע"י השגחה יען שבטחת בי: