Malbim on Job Chapter 19
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פתיחה למענה האחד עשר מענה איוב
The Eleventh Oration - Job’s Reply To Bildad’s Second Speech
גם על שיטת בלדד לא ערך תשובתו עדיין, כי חיכה להשיב לשלושת הריעים יחד כנ"ל בפתיחה למענה איוב הקודמת, רק התמרמר מאד על מה שמכאיבים אותו בדברים מרים ובחרפה ובוז, שהגם שידבר דבר לא נכון באמונה, אין אדם נתפס על צערו, ורואה הוא שכולם נהפכו לאויבים לו, וכאילו באו להוסיף מכאוב על מכאוביו וירדפוהו כצרים מבלי חמלה, והוא מוסר משפטו לדורות הבאים אשר יצדיקוהו בריבו, ומוסר דין עליהם לשמיים, על אשר ירדפו איש נגוע חולי כמוהו ונכאה לבב למותת, וסיפר צערו וצרתו, ומזהירם שיפחדו מעונש ה' על אונאת דברים אשר יונוהו תחת אהבתם.
Job does not now reply to Bildad's hypothesis, preferring to wait until all three of his companions have completed their speeches in the second round. At this juncture he just complains bitterly at the pain their biting words are causing him; such scorn and insult (Psalms 119:22), Even had he said something improper, a person should not be held responsible for what he says when distressed.¹ He concludes that they have turned against him; that they have become his enemies and, as such, have just come to heap still more anguish on his distress (Lamentations 1:12), hounding him mercilessly. He leaves it to future generations to judge his case; they will surely exonerate him. He also arraigns his companions before Heaven for having persecuted a disease stricken man like him, one who is anguished to the point of death. (Psalms 109:16) He tells of his distress and his troubles and warns them that they should fear God's retribution for the way they had deceived him, under the guise of love.²
footnotes: ¹ TB Baba Batra 16b ² This book is as much about man as it is about God. Whatever God's involvement was or was not in all that had befallen Job, his family and his possessions, his companions show little sympathy for his present state. They offer all sorts of theologies to explain it but there is no succor or comfort in their rationalizations; at least they could have shown some pity. As Yeshayahu Leibowitz said of the book When Bad Things Happen to Good People by Harold S. Kushner, that if it is supposed to be an explanation, it fails; but if it is meant to be a comfort to the bereaved (נחום אבלים), which is a great Mitzvah, then the book has value.
עד אנה תוגיון נפשי, מ"ש לו שנפשו תאבד מארץ החיים, כי בכל מ"ש בעונש הרשע כיון על איוב:
Job is grievously hurt by his companions’ insinuation that under the cloak of his righteousness he is really a very wicked person, his suffering being the proof of this, there being no suffering without sin according to them. Even if he was as wicked as they say, and even if, as they contend, his suffering is from God, its magnitude is out of all proportion to any sin he may have committed.
זה עשר פעמים תכלימוני, כי גם אליפז וצופר אמרו לו שהוא רשע שהגם שדברו בסתם על רשע דעלמא. הלא לא תבושו תהכרו לי, תדברו באופן שיהיה ניכר שכונתכם לי, וכל מה שאמרתם בעונשי הרשעים הכל כוונתכם אלי, באשר כל זה קרה לי:
ואף, גם אם אאמין לכם כי שגיתי בדעותי בעקרי האמונה, הלא על זה אין מגיע לי עונש גדול כ"כ כי הלא אתי תלין משוגתי, הלא לא פרסמתי מעולם דעות אלה ברבים והיו רק דברים שבלב ובמחשבה שטעיתי בעיון, ואין מגיע לי על זה עונשים גדולים כאלה:
אם אמנם עלי תגדילו, ומה שאתם תרצו להגדיל עוני לפי העונש שנענשתי.
ותוכיחו עלי חרפתי, שמן היסורים עצמם תוכיחו את חרפתי. שמזה תבררו שעוני גדול מנשוא. אין מזה ראיה כי.
דעו אפו כי אלוה עותני. שהיסורים האלה אינם כפי הדין רק בעוות הדין ובעול, ומצודו עלי הקיף. תפס הלשון שאמר בלדד כי שולח ברשת ברגליו. ואמר שהקיף עלי מצודו שלא במשפט רק בעוות הדין:
הן אצעק חמס. וע"ז עצמו אצעק חמס כי נעשה אתי חמס ועשק. אבל ולא אענה. מצייר כמי שנפלו עליו שודדים בדרך וצועק לעוברים ושבים ואין עונה. ואח"כ אשוע לפני שופטי ארץ לבקש ישועה, ואין משפט:
ארחי. ועדיין היה לי תקוה שאעבור מפה אל שופטים הגדולים אשר במדינה לבקש משפט מלפניהם. אבל הוא גדר ארחי עד שלא אוכל לעבר מפה. ואחשב ללכת בנתיבות הקטנות של יחידים ועליהם שם חשך ולא אראה את מקומם:
כבודי, עתה צייר מה שעשה לו אחר שלכדו במצודתו, שאז הפשיט את כבודו ועטרת ראשו. הוא מה שלקח עשרו וגדולתו, ואח"כ.
יתצני סביב. מה שהרג את בניו סביבו.
ויסע את תקותי כעץ שעוקרים אותו משרשיו. כן עקר תקותו עם השורש. והוא מה שייסר את גופו במכאובים שאין להם רפואה:
ויחר. אח"כ גרה עלי את אפו, מציין את האף כעצם מופשט שליח ה'. וה' גירה אותו על איוב.
ויחשבני, והאף חשב אותי שאני לו כצריו. ועי"כ.
יחד יבואו גדודיו. שלח עלי את גדודיו. וכולם יבואו עלי למלחמה.
ויכבשו את דרכם עלי עד שחנו סביב לאהלי. ורמז בזה אם על גדודי שבא וכשדים שגרה עליו אף ה' בראשונה. אם על ריעיו שהם ג"כ גדודי אף ה' אשר יחשבו אותו כאחד מצוררי ה' המכחישים השגחתו. והמה לוחמים בו בדברים קשים ומרים בקנאתם לה':
(יג-יד) אחי. ועל ידי גדודי האף שחונים סביבי אין איש בא אלי אף אחי וקרובי ומיודעי:
גרי ביתי. מי יתן שלזר תחשבוני כי אני נכרי הייתי שאני בעיניהם כנכרי שבא מארץ רחוקה שאין מכירים אותי כלל מאיזה אומה ולשון אנכי:
גם לעבדי קראתי ולא יענה, הגם שבמו פי אתחנן לו בכל זה לא ישים לב לתחנוני:
רוחי זרה גם לאשתי, וחנותי ותחנוני זרה גם לבני בטני. שהם בני הבנים. או שהיה לו עוד בנים מפלגשים:
גם עוילים. נערים עושים עול גם המה מאסו בי, כי עת אקומה מן הוכוח ידברו בי לאמר. כי:
תעבוני כל מתי סודי. ידברו עלי גנאי. אשר כל מתי סודי שהם שלשת ריעי תעבו אותי כי דברו אתי קשות. וגם זה הריע אשר אהבתי, שהוא בלדד שהיה נחשב לו לאוהב יותר מכולם (כי בוכוח הראשון לא החליט בלדד עליו שחטא כמו שהחליטו אליפז וצופר) ועתה.
מתי סודי וזה אהבתי, כולם תעבוני ונהפכו בי לאויבים:
בעורי ובבשרי דבקה עצמי. עצמי דבקה בצד אחד בעור (כי אזל הבשר שבין העצם לבשר). ובצד אחר דבק אל בשרי. שהוא בשר של איברים הפנימים שנסרכו אל העצמות. ועי"כ ואתמלטה בער שני. אתמלט ואפליט ואקיא את מאכל שני. ואני כבהמה וכבעיר אשר תאכל ותעלה גרה את המאכל מן המעים. כן ימלט המאכל לחוץ. כי המעים וכלי המזון סרוכים אל העצמות ואין עושים פעולתם:
(כא-כב) חנוני. וא"כ אבקש אתם ריעי עשו אתי חנינה אחר שיד אלהים נגעה בי בנגעים, וא"כ הלא מבשרי לא תשבעו כי הבשר מלא נגעי ה' ולא יאכל. וא"כ א"א שתרדפוני להנאתכם לאכול את בשרי. וא"כ למה תרדפוני כמו אל שרדף אותי בלא שום הנאה. מה לכם לרדוף אותי באופן זה:
Job calls upon his companions to show him the pity that God has not shown. They gain nothing from the withering of his flesh
מי יתן אפו. אומר הגם שבדור הזה הם מרשיעים אותי על תלונותי.
מי יתן שיכתבון מלי. ומוסיף שמי יתן אשר מלי יוחקו בספר. להיות לזכרון לדור הבא. ומוסיף מי יתן אשר.
Job asks that his story not be forgotten. He will yet be vindicated before the end of time
בעט ברזל ועופרת בצור יחצבון. כדי שישארו הדברים קיימים עד דור אחרון, ואז.
ואני ידעתי. בטח, כי גואלי חי. שימצא בעת מן העתים איש חי בימים האלה אשר יקרא את דברי ויגאל את דמי ויריב ריבי להצדיק אותי. הגם שהאחרון על עפר יקום. הגם שאיש הזה יהיה מן הדור האחרון שיקום עוד על עפר. עכ"פ בהכרח ימצא איש בעת מן העתים שיקבל דעתי ושטתי ויצדיק אותי עת יקרא דברי הכתובים על ספר ועל לוחות אבנים:
(כו-כח) ואחר. לעומת מה שנחמוהו בהשארת הנפש. שאז יחזה את האלהים ויתענג על טובו. אומר הוא להם. הכי אחרי עורי זאת אשר נקפו. אשר ניקף ונכתת בפצעים עד שנשחת כל העור ונמסס, או הכי מבשרי (אשר ניקף ונדכא כולו) הכי מהם אחזה אלוה? אשר על כן תאמרו מה נרדף לו? שאתם תאמרו שאיני נרדף כלל כי שורש דבר נמצא בי. שעדיין נמצא בי השורש שהוא הנפש שהיא השרש אל הגוף והיא לא נשחתה ע"י הנגעים שהשחיתו את הבשר. ועי"כ תאמרו שאיני נרדף כלל. ואני אשאלכם הכי אחרי עורי הניקף אוכל לחזות אלוה ולאור באור החיים? הלא אשר עיני ראו ולא זר הוא מה שכלו כליותי בחקי. ואחר שאני רואה בחוש שכליותי כלו. ושכל בשרי ועורי נגוע. וא"א עוד שיתרפא כי נגעה חרב עד הנפש, איך אחזה אלוה בלא גוף ובשר ובלא איברים. ואיך נמצא בי השורש לחיות עוד. איך אחיה בלא גוף. (כי לשטתו הנפש דבקה רק עם הגוף ובשאין לה לבוש לא תחיה באופן החיים שיתיחסו אל עניני הקודם לקבל גמול ועונש):
Job maintains that the soul cannot live outside the body. Hence, since his body is beyond repair, what hope is there left to him? The assertion, made by his companions, that despite his physical decay he still has a soul within him, through which he can yet seek salvation, is a deceit; and let them beware, for the punishment for deceit is the sword.³
footnotes: ³ Malbim draws a parallel between Job's words and the following passage from Exodus:Do not cheat the stranger, nor oppress him; for you were yourselves strangers in the land of Egypt. Do not ill-treat any widow or orphan. Should you dare to ill-treat him, he will surely cry out unto Me. I will surely hear his cry. My anger will be aroused and I will kill you by the sword; and your wives will be widowed and your children fatherless. (Exodus 22: 21-23)This is one of the few instances where the Torah spells out the punishment for a particular sin and specifies that it will be effected in this world.
גורו לכם מפני חרב הדין המתוחה עליכם על חטא אונאת דברים שצערתם אותי בחנם.
כי חמה עונות חרב. העון שבעבורו בא החרב לכלות ולהשחית שהוא עון של אונאת דברים. בא בחמה גדולה. כמ"ש כל אלמנה ויתום לא תענון כי אם ענה תענה אותו וכו' וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, למען תדעון שדין ואז תדעו שיש דין ומשפט בעולם. כפי שטתכם שהכל בדין ובמשפט אשר תאמרו עתה בפה ולא תדעון אותו בידיעה ברורה. כי לא תגורו מפני עונש ותענו את ריעכם בדברים מרים. ואז תדעון שיש דין: