Malbim on Job Chapter 33
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואולם שמע נא איוב מלי, שהם המליצות והמלות הפרטים, וגם כל דברי האזינה, שהוא כל הוכוח עד סופו, כי עקר תשובתו בא בסוף דבריו:
Elihu now addresses Job directly.
הנה נא פתחתי פי, עתה רק פתחתי הפה להוציא לחוץ מה שכבר דברה לשוני בחכי הלשון כבר דברה בחכי כ"ז מאז ביני לבין עצמי, ועתה פתחתי פי להוציא הדברים לחוץ:
ישר לבי אמרי, ואמרי לא נאמרו כדי לנצח רק הם יושר של לבי, (ור"ל שלא לבד שהם מוסכמים עם שכלי, כי הם מוסכמים גם על לבי, שהלב מציין החפץ והרצון, ולפעמים יושר של השכל אינו יושר של הלב, שלב האדם וחפצו ירצה דבר ששכלו לא יסכים עליו, אבל אמרי הם יושר לבי ג"כ), ודעת, שיעורו ושפתי דעת ברור מללו, שלפעמים לא יוכל להמתיק בשפתיו כל אשר במחשבתו, וביחוד בהשגות הבלתי ברורים כ"כ ובדברים הנעלמים משכל האדם, שמוכרח לדבר בם במשלים וחדות, כמ"ש הרמב"ם בהקדמת המורה, אבל שפתי הם מללו דעת ברור, ורצה לומר,
• א) שהדברים מסודרים אצלו גם טרם יוציאם בשפתיו,
• ב) שלבו מסכים עם דבריו,
• ג) שלא ילביש דבריו במשלים רק ידבר דברים ברורים:
(ד-ה) רוח, אחר שבאר מעלת דבריו עצמם שב אל מעלת המדבר, ולפי שטתו המדבר בו הוא האל עצמו, שהוא נטע בנפשו האמתיות מתולדתה מראשית, והדעים האלהיים שתולים בטבעה, לא מוצאים ע"י החוש והבחינה, ובזה הוא עומד במקום האל ותחתיו, עפ"ז משיב לו על מה שבקש בסוף הוכוח הראשון (י"ג כ"א), כפך מעלי הרחק ואימתך אל תבעתני וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני, ע"ז משיב לו הנה אנכי אעמוד להתוכח עמך ולהשיב לך תחת האל ובמקומו, כי אנכי ראוי לטעון תחתיו,
At the end of the first round of speeches (Ch.13:20-22) Job had pleaded that he be given the chance to argue his case with God on equal terms. Elihu now presents himself as the answer to this cry: he will stand-in for God and answer Job’s case. He can do so because he reasons on the basis of the Divine Forms in his soul and not empirical evidence. Consequently, when he speaks, he will be expressing God’s ideas. At the same time, since he is mortal, Job will have no reason to fear him or be in awe of him as he would be in the presence of God, whom 'no man can see and live' (Exodus 33.19).
• א) מצד שאני יציר כפיו כי רוח אל עשתני,
• ב) מצד שגם קיום חיי והתמדתם הוא רק ע"י ה' המחיה אותי בכל רגע, וזה ונשמת שדי תחייני, באופן כי רוח ה' נטוע בי בין מצד בריאתי בין מצד חיי והתמדתם שנשמתו אשר בי היא תחייני, (גם היה דעתו שהרוח חל באדם בעודו בבטן, והוא העושה וגומר את הגוף ומלביש אותו לפי מדת הרוח כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה, וא"כ נשמת ה' שהיא הנשמה האלהית האצולה ממרום והיא בת אלהים תחייהו) ובה נטועים הדעים האלהיים וההשכלות האמתיות אשר הם בה מתולדה מצד האלהות שלה, ומצד זה היא כאלהים, וחכמתו היא חכמת אלהים, ופיו כפיו ודבורו כדבורו, ויוכל לעמוד תחתיו ולהשיב תשובה במקומו, כי מה שאמרת שאתה רוצה שבעת שיתוכח האל עמך לא יבעתוך לא יראת הרוממות ולא פחד ענשו כמ"ש כפך מעלי הרחק ואימתך אל תבעתני, זה לא יצוייר אם יתוכח עמך ה' בעצמו אשר לא יראהו האדם וחי, משא"כ אם אתוכח אנכי עמך, אז.
**and the divine breath of the Almighty sustains me.**²⁰
footnotes: ²⁰ Following the Kabbalistic tradition, itself based on the categories listed in Bereshit Rabbah 14:9, Malbim identifies a hierarchy of levels (referred to variously as מדרגות, תכונות or חלקים) within the soul. In this instance, the higher one is designated 'נשמה - divine breath', and that below it 'רוח - spirit'. These provide the basis for Elihu's qualifications to act as God's attorney:That as a creature of God, he is endowed with God's 'spirit';That as a living being, he is endowed with the 'divine breath' of the Almighty.Malbim explains: 'Elihu believes that the 'רוח - spirit' is present in unborn human embryos and is that which shapes the body and clothes it... Afterwards comes the 'נשמה - divine breath' of God, which is the Godly Soul conferred from on high, the 'daughter of God' that is its life [and its intrinsic immortality, reuniting with its Source at the body's death] and in which are planted the divine Forms...'Elsewhere (glosses on Song of Songs 8:8) Malbim explains that the 'spirit' is the primeval soul associated with the material body. 'It is not intrinsically immortal ...however, by virtue of the efficacy of deeds, instruction and work, chemical processes operate to refine it until it achieves the property of immortality and becomes a discrete entity that remains alive after the death of the body.'
הן אני כפיך לאל, ר"ל כדבר פיך לאל, הדבר שבקשת בפיך שהאל המתוכח עמך יהיה מורגש לחושיך ובלתי מפחידך לא באימה ולא בפחד עונש, כן אני בעבור האל, אנכי העומד תחת האל אהיה מורגש לחושיך, כי מחומר קרצתי גם אני, וכן.
הנה אימתי לא תבעתך שהיא יראת הרוממות ואכפי עליך לא יכבד שהוא יראת העונש:
אך מה שאמרת באזני, (הוא מ"ש שם באותו סימן כמה לי עונות ופשעים וכו' ותשם בסד רגלי), וקול מלין אשמע, ר"ל ואני מבין שהיה כונתך בזה, שאתה אומר.
As is the custom of lawyers, Elihu opens his own argument by summarizing Job’s case against God.
זך,
Basing himself on Job’s own words in The Seventh Oration (Ch.13.20-28), he reiterates that Job claims —
• א) שלא פשעתי בפועל,
- to be innocent of any sin and that —
• ב) שגם אם היה במחשבתי איזה עון, אין העון מתיחס אלי, כי הידיעה הקדומה מכרחת את הבחירה והאדם מוכרח במעשיו, וא"כ חף אנכי והעון אינו מתיחס לי, רק.
- even had he done something wrong, he should not be held responsible, as he has no freedom of choice, everything being predestined by the Cosmos to whom God has transferred governance.
(י-יא) הן תנואות עלי ימצא, שישים לי עלילות, כאילו יש לי בחירה להניא ולבטל את ידיעתו וגזרתו הקדומה, וע"כ ויחשבני לאויב וישם בסד רגלי, וכ"ז הוא הלשון שאמר שם באותו מאמר, למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך ותשם בסד רגלי:
הן זאת לא צדקת אענך, ר"ל אענך כי לא צדקת בזאת, במה שאתה אומר כי ירבה אלוה מאנוש, מה שאתה אומר שהאלהים יבקש מן האדם דברים רבים וגדולים רב מכדי כחו ויכלתו, זה אינו אמת, כי באמת העבודה שיבקש ה' מן האנוש לא ירבה ממנו, שלא יבקש ממנו דברים רבים ועצומים, רק כפי כח האדם, כפי מה שיוכל לעבדהו מצד שהוא בעל חומר, ולא יעליל עליו עלילות שיעבדהו כאחד מצבא מרום, וכ"ש שיענישהו על ענינים שאין בכח האדם לעשותם, כפי דעתך שהאדם מוכרח במעשיו, ובכ"ז יענישהו ה' עליהם, בכ"ז לא צדקת:
Implicit in Job’s argument is the idea that God is hostile or at best indifferent to man; that He makes impossible demands of him, punishing him for acts over which he has no choice and denying him guidance or acknowledgment. Elihu rejects this, saying that God repeatedly calls upon man to repent, initially through his conscience by such means as a dream, and if this fails, by means of the warnings implicit in visitations of sickness and pain.
מדוע, ומה שריבות אליו וטענת נגדו, כי כל דבריו לא יענה, מדוע לא יענה ויודיע את דבריו, וכמ"ש וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני למה פניך תסתיר, גם זה אינו אמת,
כי באחת ידבר אל, שה' ידבר אל האדם ויודיעהו את הגזרה החרוצה עליו על ידי עונותיו כדי שיזהר וישוב בתשובה, שהוא ההודעות שיבואו ע"י חלום, כמו שיבאר, ובשתים ידבר, אם לא ישורנה, מי שלא יראה וישים לב על הדבור האחד, ידבר עמו באופן אחר, שהוא ההודעה ע"י חולי ומכאוב, שהוא ג"כ אזהרה שישוב בתשובה, ומבאר הדבור הראשון הוא.
בחלום חזיון לילה, וזה בשתי פנים או בחלום אמתי שתחול ההודעה האלהית על הכח המדמה להודיעהו את העתיד לבא עליו, או בחזיון לילה, שרואה איזה חזון ומראה בעת השינה, המורה על העתיד, ומפרש החלום בא בנפול תרדמה על אנשים, שהוא בעת השינה העמוקה, והחזיון לילה בא בתנומות עלי משכב בעת שאינו בתרדמה עמוקה רק בתנומה קלה נים ולא נים, שאז יראה איזה מחזה:
אז, שע"י החלום והחזון יגלה אזן אנשים, להודיעם הגזרה השמיימיית, ובמוסרם יחתום, ר"ל בכח המוסרי המוטבע בנפש האדם, והיא כח נפשי אשר תעוררהו אל המוסר (דאס מאראלישע געפיהל), על ידי כח זה יתעורר להתפעל מן החלום ולבקר את מעשיו, שהרגשת המוסר הנטוע בנפשו תנבא לו ע"י התפעלות החלום, שיצא מגדרי המוסר, ובזה ידמה כאילו החלום כותב את הדברים על לוח נפשו, וכדי שיאמין שהמכתב הלז מכתב אלהים חרות על הלוחות, יניח הכח המוסרי שבנפשו את חותמו עליו לאשר ולקיים את אמתת המכתב, ר"ל שירגיש בטבע נפשו שחטא ושהוא מותרה ממעל:
Malbim gives the following explanation of how these dreams work: It is the moral force implanted in man's soul that gives him his sense of right and wrong. And it is by virtue of this force that he is roused to be moved by the dream and to examine his deeds. For the moral sensibility embedded in his [divine] soul prophesies to him, through the impact of the dream, that he has exceeded the bounds of morality. Thus it appears as though the dream inscribes these things on his soul. And in order that he believe that the message was from God, the moral force in his soul puts its signature to it, authorizing and confirming the truth of the message, so that he should feel, by the nature of his soul, that he has sinned and been warned from above. The moral force in his soul first makes man take note of the dream and then confirms its truth. The overall result is that his conscience has been pricked.
להסיר, ובהחלום הזה יעוררוהו מלמעלה,
• א) שהאדם יסיר ויעזוב איזה מעשה לא טוב,
• ב) שגוה מגבר יכסה, שאם יתגלו ויעלו על הלב ציורים רעים מתכונות ומדות הטבועים בעומק הנפש, שנפש האדם טבועים בה כל המדות טובים ורעים, והם טבועים במצולותיה, והרוח יעלה הציורים מעומק הנפש אל הלב ואז יתעורר לעשות ולפעול כפי מדה או תכונה זו, ואם יעלו מגוה היינו מפנימית הנפש ציורים רעים, כמו גאוה כעס נקמה אכזריות וכדומה, והוא נמשך אחרי המדות רעות האלה להתנהג כפי מדתם, יעוררהו החלום שיעזוב המדות הרעות האלה ויטביע אותם אל מצולות תהום הנפש וישארו מכוסים ממנו בל יעלו עוד על לבו, ויכסה מן הגבר את הגוה, שהיא המדה שמשכנה בגו הנפש, ותשאר רק תכונה לא מדה לפעול על פיה:
All good and evil traits are embedded in the human soul, deep in its recesses, from where the רוח–spirit raises their semblance up to the mind, stimulating the person to do and act according to the particular trait or disposition. And if evil images such as pride, anger, revenge, cruelty etc., rise from the recesses of the soul and the person is drawn to behave according to these evil traits, the dream alerts him to abandon them and to plunge them back into the deepest recesses of his soul. There they remain concealed from him, lest they rise again into his mind. Thus, are man's darkest passions hidden from him...and remain just a disposition (תכונה) and not a trait (מדה) to be acted upon'
יחשך ועי"כ יחשוך נפשו הרוחניית מני שחת בל תשחת נפשו, והיא הצלת הנפש מעונש נפשי, וחיתו יחשוך מעבר בשלח, הוא מיתת הגוף:
והוכח, עתה מבאר מ"ש ובשתים לא ישורנה, שמי שלא שר והביט את החלום ולא שת לבו אל הודעה זאת, ידבר עמו ה' ע"י הודעה אחרת, כי אז הוכח מה' (בא לו תוכחה ומוסר) על ידי מכאוב על משכבו, וריב של עצמיו הוא ריב איתן, שנשבת שלום הגוף, ויתגברו כחות המתפעלים על הכחות הפועלים, עד כי.
וזהמתו חיתו לחם, שגם לחם חייתו מזוהם ונתעב בעיניו, ר"ל לחם הצריך אל חייתו, ונפשו (תזהם) גם מאכל תאוה, מאכל שהיה מתאוה אליו תמיד:
יכל, בשרו יכלה למראית העין, כאלו העין רואה כלות בשרו שמתמעט כל רגע, ושפו, יעתקו ממקומם, עצמותיו אשר לא נראו עד הנה שהיו מכוסים בבשר, עתה יעתקו מן הפנים אל החוץ, שע"י הרזון נראו עצמותיו לחוץ:
ותקרב, עד יגיע קרוב אל המות, בין הנפשי שתקרב לשחת נפשו, בין הגופני שחיתו תקרב לממיתים:
אם יש, אז יש לו תקנה להנצל מן המות באחד מג' פנים,
Elihu details three ways by which a man can be saved from this state.
• א) ע"י זכיות, אם יש עליו מלאך, אם נמצא לו בעצמו זכות ע"י מעשיו הקודמים שעשה איזה מצוה שראוי שינצל בעבורה ממות, והזכות הזה קורא מלאך, כי הוא ילך במלאכות ושליחות ללמד זכות עליו, ואם המלאך הזה מליץ אחד מני אלף, ר"ל שהמצות שהזמין ה' לפני האדם שהם יליצו עליו טובות הם כמה אלפים, ואם מן האלף מליצים וזכיות שהכין ה' אל האדם לזכות בהם ימליץ המלאך אחד מהם (ר"ל הגם שקיים רק מצוה אחת ממצות ה' הרבים מאד), והמלאך ימליץ להגיד לאדם הזה החולה את ישרו וזכות שלו, עי"כ.
The first is by virtue of his good deeds.²⁵
footnotes: ²⁵ Underlying the Malbim's interpretation of this verse is the idea that a person's good deeds are his advocates. The way it works is that for each good deed a man does, an angel who watches over him is created. This notion appears in Shemot Rabbah 32:6: 'If a person fulfills one of His commandments, the Holy One Blessed be He gives him an angel to watch over him...two commandments, two angels...many commandments, half His camp...'
ויחננו ה', ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, שהזכות הזה הוא כופר נפשו ועל ידו יפדה ממות, ואז.
רטפש בשרו מנער, בשרו יטפש וירבה מנוער, כאלו תתעורר עליו הנערות, כאילן השב לצמוח שנית מחדש בכח חדש, כאלו יתחילו ימי הנעורים שבם צמח הגוף, ומן הנוער ישוב לימי עלומיו ובריאתו:
• (אופן ב') יזכה ע"י תפלה, אם יעתר אל אלוה וירבה בתפלה עד שירצהו, וירא בפניו בתרועה, שנפשו תתרועע ותתחבר אל האלהים בדבקות הנפש, וגם בזה ישיב לאנוש צדקתו, הגם שעד עתה היה רשע בדינו, ישוב להיות צדיק, ויצא זכאי בדינו כמו שהיה קודם שחטא, ע"י תשובה ותפלה:
The second way is by prayer.
• (אופן ג') אם חטא בדברים שבין אדם לחברו, שבזה אין מועיל תפלה וחרטה על החטא, בזה יש לו תקנה אם ישיב את הגזלה אשר גזל וכל מה שחטא נגד חברו, וז"ש ישור על אנשים, שצריך לישר העולה והעוות שעוות נגד אנשים, שנגד העולה יעשה נגדו את הישר, להשיב עשקו וגזלתו, ואח"כ יאמר חטאתי, שיתודה בין על החטא ובין על הזדון שהוא המחשבה ועוות השכל שנקרא עון, שעז"א חטאתי, שחטאתי בפעולות, וישר העויתי בשכל ובמחשבה, ועי"כ ולא שוה לי, שכמו שהייתי עקום ונלוז ונוטה מן השיווי ויושר, כן לא נמצא השיווי בגופי, ונחליתי ע"י נטיית שיווי הגוף ושיווי מזגו וכחותיו, וע"י שלשה אופנים אלה תשובה תפלה וצדקה שהם מעבירים את הגזרה, עי"כ.
And the third is if he apologies and makes restitution to those he has offended or hurt.
פדה נפשו מעבור בשחת, היא הצלחת הנפש הרוחנית, וחיתו באור תראה היא חיי הגוף באור החיים:
(כט-ל) הן כל אלה, ההודעה ע"י החלום, וההודעה ע"י חולי, יפעל אל פעמים שלש עם גבר, ר"ל כמה פעמים, על התכלית כדי להשיב נפשו הרוחנית מני שחת, ולאור באור החיים הגופנים:
God makes repeated attempts to save the person.
הקשב איוב שמע לי, כי גם לאיוב הגיעו הודעות כאלה תחלה ע"י חלומות, כמ"ש כי פחד פחדתי ויאתיני, שראה כבר בחלום את העתיד לבא עליו ויפחד ממנו, ואח"כ ע"י חולי, החרש ואנכי אדבר, רק.
Elihu now urges Job either to reply, if he has anything to say, or if not, to continue listening attentively.
אם יש מלין אם יש לך תשובה על דברי, דבר, כי חפצתי צדקך, שאיני רוצה לחייבך דוקא, כי רצוני הוא שתזכה בהשפטך, אבל רק אם יש מלים ותשובה נכונה, אבל.
אם אין. אם אין לך תשובה נכונה, טוב יותר שתחרש ואני אאלפך חכמה: