Malbim on Job Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פתיחה למענה השנית מענה אליפז
**The Second Oration - Eliphaz's First Speech**
אליפז החזיק כדעת התורה, כי האדם חופשי בבחירתו, ושמערכת הכוכבים אין להם שום יכולת על דברים התלויים בבחירת האדם, כי הרשות והכוח בידו בכל מעשיו לעשות או לחדול בין טוב ובין רע, והכוכבים במערכתם לדרכם ילכו יגביהו עוף, ואין פועלים בעולם השפל, כמו שאמר ובני רשף יגביהו עוף (סימן ה' פסוק ז), דרכי האדם אינם חרוצים מפאת המערכה רק הבחירה בידו להרע או להיטיב לעצמו, כפי שיכין את עצמו ברצונו, כי ראינו שהכעס והתאוה ימיתו את האויל בבחירתו להתנהג במו (שם פסוק ב), האדם לעמל יולד, החריצות עיקר וההשתדלות מועיל ומוכרח אל ההצלחה (שם ז).
Eliphaz held the Torah view,¹Torahpassage: Today I offer you the choice of life and good, or death and evil...Choose life and then you and your descendants will live(Deuteronomy 30:15). namely, that man has freedom of choice and the stars have no influence over all those things that are subject to this choice. For man has authority and power over his deeds; to execute them or to desist from doing so, for good or for bad, whilst the stars go their own way in their celestial orbits, flying past without any effect on the world below. As he says: For man is born to labor whilst on high the flaming comets fly past (Ch.5:7). The courses taken by individuals are not determined by astrology. On the contrary, man is free to do good or evil to himself, as he decides, by the exercise of his own will. For we have seen how anger and lust kill stupid persons who choose so to behave (Ch.5:2). Man was born to strive; initiative is of the essence and effort is both effective and necessary for success (Ch.5:7).
footnotes: ¹ That expressed in the
ומה שנראה לפעמים שיצלח האדם הצלחה פתאומית בלא עמל ובלא יגיע כפיים, כאילו השיג תכלית מאויו בלי אמצעים משתלשלים מובילים אליו, היא הצלחה כוזבת, בלתי מתקיימת בידו או ביד בניו, לא כן הצלחת הנהנה מיגיע כפיים, היא זרועיה תצמיח ותעש פרי (שם ג-ז).
And if a person suddenly become prosperous, without having invested any effort or labor, it appearing as though he has achieved his life's ambition without going through any of the intermediate stages, know that this is a bogus prosperity and will not last, neither in his hands nor in those of his children. However, the prosperity of one who enjoys the results of his labors is different, for it will make its seeds spring forth (Isaiah 61:11) and will produce fruit (Ch.5:3-7).
לכן, גם הפחד אשר פחד איוב תמיד (כמו שאמר (איוב ג כה): כי פחד פחדתי), אשר תלאו בחיקוי שבא אל נפשו מגזרת המערכת, הוא בטעות, כי מפני חטאיו בא לו הפחד, כי לפיהן יעלה או ירד, כמו שאמר הלא יראתך כסלתך, שיבואר גם כן שרוצה לומר "מכסלתך היה לך לירא, ותום דרכיך ראוי שיהיה תקותך" (סימן ד' פסוק ו).
Furthermore, Job had been mistaken about the premonition he had always felt. As he had said: I had a terrible premonition, and it has befallen me (Job 3:25). He had attributed this to an intuition that had entered his soul from the decree of the stars. But, in fact, this fear was on account of his sins, for it is by reason of them that one rises or falls (Psalms 107:26). As Eliphaz says: Was not your immunity the purpose for your piety, ? and your expectations the motive for your integrity. And, as will be explained, Eliphaz also meant by this that Job should have been unsettled by his immunity. His integrity alone should have been his assurance.
אולם ביאר בדבריו עיקר אחד, הזכירו העיקרים (פרק ה ממאמר הרביעי), כי הפעולות האנושיות אי אפשר שיהיו כולם מוכרחות הכרח גמור כמו שהוא לדעת חוזי בכוכבים, שאם כן יבוטל טבע האפשר שהתבאר מציאותו מן החוש, ויעקרו כל שורשי התורה, ושיהיו כל פעולות האנושיות בחיריות בחירה גמורה, ושיהיה ההשתדלות מועיל בכולם, וכמו שהוא כן דעת הפילוסוף, הוא גם כן מבואר הביטול, שאנחנו רואים בחוש פעולות רבות שישתדל האדם להשיג דבר מה ויעשה כל ההכנות שאפשר שתעשינה להשיג התכלית ההוא, ולא די שלא יגיע התכלית ההוא אלא שההכנות ההם שעשה יהיו סיבות אל הגעת ההיפך, כמו שהיה באחי יוסף, שהשתדלותם במה שמכרוהו לעבד כדי שלא ימשול עליהם היה סיבה להגעת ממשלתו, וכן פעמים רבות יגיע לאדם טוב מה בזולת השתדלות כלל, כמו שהשיג שאול את המלכות בזולת השתדלות. אולם הפעולות האנושיות מחולקות:
In this speech Eliphaz also expounds one of the principles mentioned in the Sefer Ha-Ikkarim(Part 4. Chapter 5), namely, that human actions cannot all be absolutely prescribed as the astrologers believe. ...because this opinion does away with the category of the contingent, and upsets all the principles of the Torah...Also that all human acts are absolutely free, and that effort is of value in all cases,...as is the opinion of the Philosopher,²is also impossible. For we see with our senses that many actions in which a person endeavors to attain something, making all the possible preparations for the attainment of the end, and yet he not merely fails to attain his end, but the very preparations which he has made produce the opposite effect. Take, for example, what had happened with Joseph's brothers. Their intention when they sold him into slavery was to prevent him ruling over them. But it was that very act that ultimately led to his rule. There are also instances where good happens to a person without him trying, as when Saul became king without making any effort whatsoever. Evidently, human actions are of a number of types:
footnotes: ² The translator Husik notes: 'I am not aware that Aristotle held this view.'
• שנמצאו פעולות הבחיריות בחירה גמורה, והם אותם שטבע האפשר שמור בהם, והם אותם שייפול בהם החריצות וההשתדלות, ושעליהם ישובח האדם או יגונה, ובהם יבוא האזהרה והציווי והשכר והעונש,
- There are the contingent acts which are absolutely freely chosen. These are the ones affected by initiative and intent; in these the property of contingency is conserved. It is on account of these that a person is praised or criticized. And it is to these that both warnings and commands, and reward and punishment, apply.
• וקצת הפעולות מוכרחות הכרח גמור, כדברים שנגזר עליהם מאת ה' שיבואו על כל פנים, כמו מעשה דיוסף וכדומה,
- There are those actions that are absolutely prescribed, such as those things which are decreed by God and will happen no matter what. For example, Joseph's rise to rule etc.
• וקצתם מעורבות מן ההכרח והבחירה, כמי שזורע ותגדל התבואה, והחופר ומצא מטמון, שלא תימצא התבואה לולא ההשתדלות שזרע ולולא ההשגחה שנתן מטר ורוח יורה ומלקוש בעיתו.
- Those actions which are a mixture, involving both choice and prescription, such as the sowing of seeds and the subsequent growth of the crop; or digging for and finding treasure. For the crop will not grow without both the effort of sowing the seed and the intervention of Providence making it rain at the right time.
אולם, גם הפעולות המוכרחות או המורכבות מהכרח ובחירה, אין ההכרח מצד המערכת רק מצד השגחה ורצון ה' (שם פסוק ח).
But even those actions that are prescribed, either totally or partially, are not determined by astrology but by Providence and the Will of God (Ch.5:8).
והביא ראיה שנמצאו פעולות השגחיות מן המטר (שם ט-יב), וממה שהציל אביון מיד חזק ממנו, הגם שמצד הטבע היה ראוי שיגברו העריצים על החלשים וישמידום מעל פני האדמה (שם יב-יז), ומזה הצד ביאר, שלפעמים יגיע אל האדם איזה רעה בהשגחת ה', כדי להצילו על־ידי-כך מרעה יותר גדולה המוכנת לבוא, כמי שרוצה לצאת לדרך וניגפה רגלו באבן ומנע ללכת בדרך ההוא, או מי שרוצה ליכנס לספינה וקפץ עליו חולי ולא הלך, ונפלו לסטים בדרך ההוא, והספינה טבעה בים, נמצא על־ידי הרע המועט שמרו ה' מרעה יותר גדולה המעותדת לבוא (שם יז-כג), ההשגחה הזאת מתפשטת על הצדיקים על כל פרטי מעשיהם (שם ח), עד שישמרם מכל הפגעים למיניהם (שם כג), וגם בני חיי ומזוני לא במזלא תליא מילתא לדעתו רק בזכות ובהשגחה (שם כד-כז). והראיה על זה:
Eliphaz brings evidence for the existence of Providential acts from the occurrence of rainfall (Ch.5:9-12), and from the way it saves the needy from the clutches of those stronger than them. By the nature of things, tyrants should always oppress the weak and bring about their extinction from upon the face of the earth.³ (Ch.5:12-17). He also explains that Providence may sometimes make something bad happen to a person in order to save him from a still greater harm that was about to befall him. For instance, when someone who planned to travel by a certain route is prevented from taking it because he twists his ankle on a stone, and the route he had intended to take is raided by bandits. Or, when a person who was planning to board a ship and at the last moment is taken ill and could not sail, and the ship he had intended to take sinks. Thus, by the lesser evil, God saves him from a greater one that was awaiting him (Ch.5:17-23).⁴ Gersonides, The Wars of the Lord. Part 4 Chapter 5 and Albo, Ikkarim Part 4 Chapter 5. This Providential shield stretches over the righteous and over every detail of their activities (Ch.5:8), protecting them from all types of misfortune (Ch.5:23). According to Eliphaz, neither a man's children, nor the length of his life nor his income depend on luck; they are all determined by merit and Providence alone (Ch.5:24-27).⁵ TB Moed Katan 28a
footnotes: ³ In Nature small fish are eaten by bigger fish who, in turn, are eaten by still bigger ones. That this is not always the case where man is concerned is the result of Providential intercession. ⁴ vide ⁵ vide
• בעניינים הכוללים – מטבע המטר, והשקות הנחלים במדינות שאין המטר יורד שם, כארץ מצרים (שם ט י),
• On the global scale, the evidence for the existence of this Providence is found in the nature of rainfall and of the river-based irrigation in countries where no rain falls, such as Egypt (Ch.5:9-10).
• בעניינים החלקיים – ממה שמפר מחשבות ערומים, או שלפעמים יהיו האמצעיים שהכינו לתכלית מה סיבה אל ההיפך כנ"ל (שם יב יז).
• On the individual scale, the evidence comes from the way it upsets the schemes of the cunning, or how the schemes they have contrived for achieving their goals often become the cause of just the opposite happening (Ch.5:12,17).
ובזה השיב על־פי החקירה על תלונת איוב אשר התלונן ואשר היה אצלו מופת חותך להכחיש ההשגחה ממה שנמצאו צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, והוא אמר כי יהיה זה לפעמים לטובתם (שם יז כג).
Thus, the reasoned reply that Eliphaz makes to Job's complaint and to his argument that the fact that righteous people suffer the deserts of the wicked is an absolute proof of the non-existence of Providence, is that at times it is for their own good (Ch.5:17,23).
אולם, יען שתשובה זו אינה מספקת בעיניו, ורק הוציאה משכלו, כמו שאמר הנה זאת חקרנוה, לא סמך על תשובה זו (שם כז), ועיקר שיטתו בשאלה הזאת של צדיק ורע לו, ביאר בסימן ד', ואמר שהגיע לו הופעה על זה בדרך נבואה, שהודיעו לו בחזיונות לילה, שהרע הבא על הצדיק הוא בעבור איזה חטא אשר חטא, כמו שאמרו רז"ל "אין ייסורין בלא עוון", והגם שלא נמצא לו חטא בהשקפה ראשונה, אין אדם יכול להתהלל ולומר זיכיתי ליבי טהרתי מחטאתי, אם בהשקף על גדולת הבורא ורוב טובותיו עם האדם, שלפיהו התחייב לו עבודה בלי תכלית, ואם בהשקף על שפלות האדם נגדו, שמצד שתי אלה ההשקפות הוא מן הנמנע שיזכה ילוד אשה נגד אלהי מרום, ושיאמר שהשלים כל עבודתו לאלהי עושו בתכלית השלמות, ולכן יביא ה' עליו ייסורים, לא לרעתו אך לטובתו למרק עוונו לרפא חולי נפשו טרם יתמלא סאתו, וטרם יתחייב בעונש גדול יותר כבד ויותר ארוך, אם באבדון נפשו מנצחיותה, אם באבדון גופו למות קודם זמנו (סימן ד' יב כא),
However, he does not consider this reply to be completely satisfactory, for he had only derived it from his intellect. Consequently, he does not have complete confidence in it, as he says: This is what we present, having examined it and found it valid. Consider it and form your own opinion (Job 5:27). Eliphaz presents his main thesis on the issue of the suffering of the righteous in Chapter 4, where he relates that he had had a prophetic revelation concerning this; visions of the night, (Job 20:8 ) in which he was informed that bad befalls the righteous because of some sin that they have committed. As our Rabbis said: There is no suffering without sin (TB Shabbat 55a). And even though, at first sight, no sin could be found in Job, no person can boast and say: I have cleansed my soul and I have become purified of my sins (Psalms 55:4). Whichever way it is considered, whether by reference to the greatness of the Creator and the extent of His beneficence towards man, by virtue of which worship beyond measure is due to Him; or by reference to the lowliness of man compared to Him, no person, born of woman, (Job 15:14) can be vindicated against the Most High God or can claim that he has discharged his worship of God, his Maker, in perfect totality. Therefore, God afflicts him, not for his detriment but for his benefit; a penitence for his sin. To cure the sickness of his soul before his measure becomes full (Ecclesiastes Rabbah 1) and he becomes deserving of yet greater punishment, still more severe and enduring, namely, the perdition of his soul or the condemnation of his body to die before its time (Ch.4:12,21).
ותרופות אלה קלים המה בערך מה שיעלו ארוכה שלא ייכרת לנצח, בעניין שלפי שיטתו יצוייר שהצדיק יתייסר, אבל לא יצוייר שהצדיק יאבד (ז יב), ומייסורי איוב אין ראיה גם לפי דעתו רק שהצדיק מתייסר לא אובד, ואם כן נהרס כל היסוד אשר הניח איוב להוכיח דעתו שהארץ ניתנה ביד המערכת ממה שבאו עליו ייסורים הגם שלא חטא לפי דעתו, כי הייסורין האלה באו עליו בעבור איזה חטא שמצא בו שלא השלים עבודתו כראוי לערך עבודת האל שאין לה גבול ותכלית, ולא באו הייסורין להאבידו כי עוד ייבנה ויתכונן (שם וסימן ד' כ כז).
These afflictions are but mild medicines if they succeed in safeguarding (Nehemiah 4:1) him against perishing for all eternity. Now since according to Eliphaz's thesis, it is conceivable that a righteous suffer but not that he perish (Ch.4:7-11); and since, even according to Job, all that can be concluded from his afflictions is that a righteous person may suffer but not that he perishes; the foundation upon which Job had built his hypothesis that the world has been handed over to astrology, namely, his contention that he had been made to suffer even though he not in his judgment sinned, is destroyed. These afflictions had befallen him because of a sin he had committed, namely, not perfecting his worship [of God] to a degree that befits the worship of the Lord; a worship that has no limit or design. The afflictions had not been intended to wipe him out; he will yet be rebuilt…and restored (Proverbs 24:3) (Ch.4:20, 4:27).
והוסיף להוכיח לו שאינו שלם בעבודתו לגמרי, ממה שתיכף שבאו עליו ייסורים החל להתלונן על ה' ולהכחיש בפינות האמונה, שזה סימן שיראתו את ה' לא היה באמת רק מאהבת גמול ויראת עונש, כי הירא את ה' באמת, לא ימעדו אשוריו בעת אשר יוכיחנו אלוה, ולא כאיוב הבל יפצה פיהו להפך הקערה על פיה (סימן ד' פסוקים ב ז).
As further evidence that Job had not been completely perfect in his worship, Eliphaz cites the fact that he had begun to complain against God and to deny principles of faith the moment the suffering started. This showed that his fear of God had not been genuine and had only been motivated by love of reward and fear of punishment. For someone who genuinely fears the Lord, his steps do not falter (Psalms 37:31) when He rebukes him; unlike Job who preaches nonsense, (Job 35:16) turning everything upside down (Ch.4:2, 4:7).
הנסה, וכי נסה מכבר איזה דבר רע ומקרה ופגע לבא אליך, אשר לכן תלאה עתה? ר"ל וכי כבר קדמו עליך פגעים רבים ומכאובות עד שעתה נלאית נשוא אותם? הלא עד עתה שום דבר לא נסה א"ע לקרב אליך ולהרע לך, וזה הפעם הראשון שבא עליך דבר רע ואיך נלאית תיכף ומעדו אשוריך? ומי יוכל לעצור במלין מלהתוכח כנגדך?
הנה יסרת, ר"ל אך עתה ע"י שפערת פיך לבלי חק לכפור בהשגחה ובפנות האמונה, בזאת יסרת רבים, שזה יהיה להם למוסר השכל, וגם הכושל באמונה יקימון אותו מליך עתה ויצדיק דין שמים, ויכיר כי צדיק ה' במשפטו, כי ממה שיראה שתכף בבא עליך רעה נלאית ולא עמדת בנסיון, מזה יכירו כולם שעבודתך לא היתה לשם שמים רק מאהבת הגמול ויראת העונש, ויראתך היתה ע"י כסלתך ותקותך ולא יראה אמתית ובזה יכירו כולם שה' הביא עליך את הרעה במשפט ובצדק, משא"כ אם היית מחריש ומקבל היסורין היו הכל אומרים שצדיק כמוך נתיסר בלא משפט, והיו מוצאים פ"פ לכפור בהשגחה:
Job's almost instantaneous loss of faith would be a lesson to all. The Providential retraction of his prosperity had revealed that his faith had only ever been instrumental; based not on love of God but on the expectation of His blessings and bounty. Job deserved punishment. Had he remained silent, no-one would have known. But now everyone knew and they would see his punishment as proof that God does govern.
הנה עתה ע"י שמלאת פיך חצץ יסרת רבים שיקחו מוסר ממך להצדיק דין שמים, וגם ידים הרפות באמונה תחזק עתה, ומליך יקימון את הכושל באמונה שיכיר וידע שכל דרכיו משפט ואין עול:
כי עתה, אחר שעתה בפעם הראשון תבא הדבר והרעה אליך, וגם רק תבא אליך, שזה תחלת ביאתה ולא מימים רבים רק עתה מתחלת הרעה לבא, ויותר מזה שרק תגע עדיך נגיעה לבד, ר"ל ששבט אלוה רק התחיל לנגוע בך זה מעט זמן, ובכל זה ותלא ותבהל, ולא יכולת להתאפק מעט זמן ולעמוד בנסיון, מזה יכירו כולם וידעו, כי.
הלא יראתך כסלת, שמה שעד עתה היית ירא אלהים לא היתה יראה אמתית, כי היתה רק בסבת כסלתך, שהיית מקוה על ידי יראת ה' להשמר מכל רעה ונזק, והיית ירא יראת העונש לא יראת ה', וכן תקותך היתה סבת תום דרכיך, מה שהיית תמים דרך לא היה לשם ה' רק בעבור תקות הגמול והשכר, כי לכן אחר שראית שה' הביא עליך יסורים וסר טובו ממך התחלת להכחיש בהשגחה ובפנות האמונה, וא"כ מבואר כי הביא עליך היסורין כדין:
זכר נא. אתה אומר שהצדיק נספה בלא משפט ומזה הבאת ראיה לכפור בהשגחה, הנה הבא להחליט דבר כזה צריך שיברר דבריו מן הבחינה והנסיון שכן קרה לצדיקים רבים שנאבדו בלא עון. אני אומר לך הזכר נא מי הנקי אשר אבד, הזכר נקי אחד בשמו שבו קרה זאת? ואם שכחת שמו, הזכר נא עכ"פ איפה ישרים נכחדו, הזכר שם המקום ששם קרה המאורע הזאת:
Job's argument had been based on his claim that he had been unjustifiably victimized. Eliphaz challenges this. He maintains that no-one ever suffers without it being justified. Suffering is always warranted, for no-one is absolutely free of sin. However, whereas the suffering endured by the righteous is transient for he does not perish for ever, the proud and predatory are irrevocably and eternally condemned.
כאשר ראיתי, ר"ל אנכי אזכיר לך מעשים רבים שרשעים כלו ואבדו ואזכיר לך שמותם, ואתה הזכר עכ"פ מעשה של נקי אחד שאבד כמו שאני אזכיר מה שראיתי שחורשי און יאבדו, ושיעור הכתוב זכר נא מי נקי אבד כאשר ראיתי חרשי און מנשמת אלוה יאבדו, ר"ל שזה יקרה לרוב שהצדיק מתיסר ביסורים זמניים לפי שעה למרק חטאיו, אבל לא יקרה שיאבד לגמרי, וזה ההבדל בין צדיק לרשע, שהרשע במלאות ספקו זכרו אבד מני ארץ והצדיק שבע יפול וקם. וז"ש זכר נא מי הוא נקי שאבד על זה האופן שראיתי שחורשי און וזורעי עמל בהגיע העת אשר יקצרוהו ויקבלו עונשם, אז.
מנשמת אלוה יאבדו, מן העולם לגמרי, ומרוח אפו יכלו ולא ישאר זכר למו, ואבדון כזה לא יקרה אל הצדיק והנקי:
שאגת, שיעורו שאז יאבדו ויכלו שאגת אריה וקול שחל, ושני כפירים נתעו, שאז נעקרו מלתעותיהם החדות, (המשיל את הרשעים לאריה טורף בגבורתו, שיצוד טרפו על ידי שאגתו שיפיל אימה, ואח"ז אוחז הטרף בשניו, ובבא זמן מפלתו יכלו כלי הטרף שלו ויאבד כחו), ואז.
ליש אובד מבלי טרף, וימות ברעב, ובני לביא יתפרדו, והנמשל שהרשע העריץ עת יחלש ויתום כחו ימות ברעב וזרעו מבקש לחם, לא כן הצדיק הגם שיתיסר לפעמים, לא יאבד רק עוד ינוב בשיבה ולא ירעיב ה' נפש צדיק:
ואלי, אמנם על היסורים שבאים על הצדיק, הודיע תשובה אחת אשר השיג על ידי הופעה נבואיית, רק שלא היה לו בזה נבואה שלמה (כי תשובת השאלה הזאת מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו לא גלה ה' לשום נביא וחוזה, וכמ"ש חז"ל שע"ז בקש מרע"ה הודיעני נא את דרכיך) רק נבואה כהה כרואה באספקלריא שאינה מאירה, וחשב כי נמצא בהשגה זאת כל החסרונות הנמצאים לנבואה בלתי מבוארת (כמו שחשבם הרמב"ם פ"ז מה' יסודי הדת בחשבו ההבדלים שהיו בין נבואת אדון הנביאים לנבואת יתר נביאים),
Eliphaz now relates that, in a prophetic vision, it had been revealed to him that no man can be absolutely perfect and beyond punishment and that the transient suffering of the righteous prevents their perdition. ⁶
footnotes: ⁶ Malbim asserts that the vision seen by Eliphaz had been indistinct, as befits a lesser prophet, one whose standing is far below that of Moses, the master of the prophets. For God has not revealed the full answer to the question of the suffering of the righteous to anyone, not even to Moses. Malbim adds that the account of the vision accords with the description of lesser prophecy—'prophecy through a clouded mirror'—given by Maimonides in Chapter 7 of The Halachot of the Principles of the Torah:In what respects was the prophecy of Moses distinguished from that of the other prophets? All the prophets received their inspired messages in a dream or in a vision; Moses while awake and standing...All the prophets received their messages through the medium of an angel; Moses realized the prophetic message clearly, without riddle and without parable...All the prophets (when receiving their messages) were filled with fear and consternation and became physically weak; Moses was vigorous enough to comprehend the words of prophecy while retaining his normal state.
• א) שלא ייחד אליו הנבואה ביחוד רק אלי דבר יגונב, כמי שיתנוצץ אליו הברק בליל חשך ואפלה ואח"כ יעלם ונשאר בחשך (כמ"ש המורה בהקדמתו),
• ב) שבאתהו הנבואה דרך משל וחידה (שזה נכלל ג"כ במלת יגונב) ולא הבינוהו כל פרטי המשל רק קצת ממנו כחלום חזון לילה שמעורב בו גם דברים בטלים, ועז"א ותקח אזני שמץ מנהו,
• ג) שלא היתה הנבואה בהקיץ רק בחלום חזון לילה ולא באהו החלום בסוף הלילה שאז כבר נחו הרעיונים מהרהורי יום, רק.
בשעיפים מחזיונות לילה, בעת שהיו הסעיפים עדן מלאים מחזיונות לילה, שזה היה בתחלת השינה תיכף, בנפול תרדמה על אנשים, שמצד זה היה הבר מעורב עם התבן, ודבר האמת מתנוצץ בין מסך ערפל,
• ד) שנזדעזעו איבריו מרוב הפחד, ועז"א.
פחד קראני ורעדה, והפחד הזה נתפשט בכל האיברים עד שרוב עצמותי הפחיד,
• ה) שהשיג בנבואתו איזה דמיון שזה מורה על פעולת כח המדמה בעת ההיא, וספר שהשיג את הדמיון ההוא בכל חושיו, אם בחוש המשוש, כי.
רוח על פני יחלף, שהשיג רוח נושב על פניו ונתפעל ממנו כ"כ עד כי סמרה שערת בשרו, וכן השיג את הדמיון בחוש הראות, אבל בראיה כהה מאוד, כי.
יעמד, שעמד לנגד עיניו, ובכ"ז לא הכיר מראהו רק תמונה לנגד עיני ולא ידע מהות התמונה בבירור, וכן השיג אותו בחוש השמע וגם זה בשמיעה חלושה מאד כי דממה וקול אשמע ששמע דבר שהוא אמצעי בין הדממה ובין הקול, כאילו היו קול ודממה יחד, וכ"ז ציור אל חולשת ההשגה:
האנוש, ר"ל דממה וקול אשמע שהקול אמר אלי בנבואה האנוש מאלוה יצדק, הודיעו אותו שמן הנמנע שימצא גבר שיהיה צדיק בדינו לגמרי אחר שהעבודה וההודאה המוטלת על האדם לאלהים א"א שיצא בו ידי חובתו בשלמות משני טעמים,
• א) בהשקף על גדולת האל ורוממתו, שלפי רוב גדולתו יחויב אליו היראה וההכנעה בתכלית מה שאפשר עד שלא יוכל האדם לאמר שהשלים חובתו בזה בשלימות, וז"ש האנוש מאלוה יצדק ר"ל הכי יצטדק מזה הצד שהוא אלוה גבוה מעל גבוהים,
• ב) בהשקף על רוב חסדיו וטובותיו שקבל האדם ממנו, שהוא העושה אשר עשהו ויכוננהו בתכלית היופי והשלמות והתיקון, ומצד זה הוא מחויב לעבדו עבודה גדולה לפי רוב טובותיו עמו, וז"ש האם מעושהו יטהר גבר, הכי יוכל להתטהר לפי ערך החיוב שהוא חייב לעבדו מצד שהוא עושהו ויוצרו ולהשלים מה שמחויב לעבדו מצד זה, זאת שנית א"א שישתלם האדם בשלימות מפני שפלותו ופחיתת חמרו, וז"ש.
הן בעבדיו, שהם צבא מרום הכוכבים והגלגלים, הגם שהם עובדים אותו בתמידות במהלכם הנצחי, בכ"ז אין בהם קיום והתמדה וגם במלאכיו לא ישים תהלה והארה בשלימות, הגם שהמלאכים הם עוד נעלים מן הגלגלים רוחנים ושכליים, אינם טהורים נגד האל:
עבדיו - The hosts of heaven are the celestial orbs whose fixed motion has maintained constancy of the world since Creation; מלאכיו - the angels are those messengers God sends on special missions.
אף וכ"ש בני אדם שחומר האדם שפל ונקלה מאד, בהשקף על משך זמן מציאותו, ועל התחלתו ועל אחריתו, כי כל משך זמן מציאותו וימי חייו הם שוכני בתי חומר, ישכנו נפשותם בגויות שעשוים מחומר האדמה, והחומר הוא הבית שבו ישכון האדם (היינו נפשו שהיא עקר האדם) כל זמן היותו על האדמה, והבית חומר הזה בעפר יסודם, היסוד שלו בנוי מעפר, היינו שראשית הויתו הוא מטפת הזרע הסרוחה וסופו של הבית הוא שידכאום לפני עש, שאח"כ רימה ותולעה ידכא אותו אחרי מותו ויבלה אותו, ואיך אפשר שהוא יטהר וישתלם בעבודתו נגד האל ית', ואחר שא"א שהאדם ימלא את חובתו בשלימותו ואדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לערך החיוב שמחויב לעבוד לאל, לכן היה זה מחסד ה', כי.
מבקר לערב יוכתו. שיוכתו ביסורין על עונותיהם לזמן קצר כמו מבקר עד ערב, מבלי משים לנצח יאבדו כדי שלא יצטרך לשום להם עונש יותר גדול שיאבדו לנצח. שע"י שיוכתו בעונש זמני ע"י יפטרו מעונש נצחי, שעל ידי היסורים לפי שעה יפטרו ממיתה ואבדון נצחי, וכן.
הלא נסע מהם יתרם בם, שיקח מהם את היתרון שלהם דהיינו העושר והקנינים, שהוא אך מותרות ואינם עצמיים להם, (מבלי משים) ימותו ולא בחכמה כדי שלא ישים להם עונש יותר כבד שהוא עונש המיתה, וטוב להם עונש העוני שע"י יפטרו מעונש מיתה, וטוב להם גם עונש היסורים לפי שעה, שע"י יפטרו מעונש אבדת נצח (וגם רמז בדבריו שטוב להם עונש עוה"ז כדי שלא יכרתו בעה"ב שתכרת נפשם, שע"ז תפס לנצח יאבדו, שמלת נצח מציין אבדן הנפש הנצחי):