Malbim on Job Chapter 40
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הרוב, באשר החריש איוב ולא ענה כל מאומה, וה' ידע כי עוד דברים בלבבו, א"ל, הלא מי שרב עם שדי אשר יסור, לאלוה מוכיח יעננה, אחר שתחלה יסר ה' אותך ביסורים ובכ"ז עמדת כנגדו לריב אתו ובקשת שיתוכח עמך פנים אל פנים, וא"כ עתה שנסתלקו היסורים ממך ואני רק אלוה מוכיח, שאני מתוכח עמך בדברים ובראיות בדרך הוכוח, כ"ש שראוי שיעננה, ומדוע החרשת עתה ולא ענית מענה:
Though Job had voiced no reply to God’s oration, God knew that there were still things on his mind that he wanted to ask. During the debate with his companions, Job had shown little or no reticence despite his suffering and had spoken freely, demanding that God answer his suit. His health and vigor had now been restored him and so God calls upon him to speak up and express his thoughts.
הן קלותי השיב אליו הנה על מה שנתוכחתי עד עתה על יסורי שבאו בחנם וטענתי טענות נגד ההשגחה, ראיתי כי קלותי בדבר זה, ואין לי מה להשיבך, כי נתברר לי עתה השגחת ה' ממה שראה שענהו ושמשגיח על עניניו, וממה שראה שנרפא מיסוריו ואינו צדיק אובד, וממה שראה שיש השארת הנפש, כי מן הנבואה נודע השארת הנפש ודבוקה באלהים כמ"ש בפתיחה, וא"כ ידעתי שיש עוד עולם אחר להשיב גמול לצדיקים על יסוריהם, ולכן ידי שמתי למו פי:
Job answers that his silence had denoted his surrender. He had been chastened by God’s oration and now recognized the insignificance of his own suffering. Furthermore, he acknowledges that the thesis he had proposed at the opening of the debate, namely, that the suffering of the righteous denies the existence of Providence, had been totally demolished by God’s revelation and oration.
אחת דברתי, ר"ל הנה הוכוח שלי היה על שני ענינים,
• א) על צדיק ורע לו, וע"ז כבר קבלתי תשובה כנ"ל, ולכן על האחת שדברתי שהוא שאלת צדיק ורע לו לא אענה עוד, אבל ושתים הלא היה וכוחי על שתי ענינים, שנתוכחתי ג"כ על רשע וטוב לו, ועל שיש רשעים שמחריבים הישוב ומאבדים נפשות רבות ומדוע אין ה' מסלק היזקם, גם ע"ז אני רוצה תשובה, ואז ולא אוסיף עוד לשאול:
However, the debate had also considered a second thesis, namely, that the prosperity of the wicked denies the existence of Providence and this had yet to be addressed by God.
ויען, לכן ענהו ה' שנית תשובה על רשע וטוב לו:
אזר נא, תוכן התשובה על מה ששאל מדוע מניח ה' את הרשעים העריצים והגבורים המפילים מוראם על בני אדם והמשמידים אותם, כי הלא שאלה זאת תשאל על כלל הבריאה, שראינו שה' ברא בריות גדולות ונוראות שמפילים חתיתם על כל בע"ח, וטורפים מהם ומאבדים אותם, ולמה יניחם ה', וכבר באר לו שהשגחתו כוללת כל הבע"ח למיניהם, ולמה לא יעביר את הטורפים והמשחיתים, אבל זו שאלה סכלה, שהאומר כן יבקש שיברא ה' רק ברואים חלשים רפויי כח, עד שלא ימצא בע"ח יהיה לו כח להתקומם על החלוש ממנו, ואין זה מכבוד הבורא שיברא תולעים ונמלים ושבלול תמס יהלך, וזו כבודו שימצא ברואים גבורים ואדירים גאים ורמים, והבורא רם על רמים ומתגאה עליהם ומכניע כולם בכחו, ומשגיח שבכ"ז יתקיימו המינים, במה שהכין לכל חי כלים ותכונות בם ישמר מאויביו, וכן ברא בני אדם גבורים וענקים אמיצי כח, ואם הם בבחירתם לפעמים יעריצו בגבורתם להרע לעניים וחלשים, ה' משגיח והכין לבני אדם שכל ואהבת משפט ונימוסים וטבע ההתחברות שעל ידם ישתמרו מגאות עריצים, וה' בהשגחתו יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות, עפ"ז צוה לו שיאזר חלציו להשיב על שאלתו:
Accepting Job’s point, God now turns to the question of the prosperity of the wicked. The gist of His reply is that the wicked are to mankind as the predators are to the animal kingdom. That just as God has provided means for the weaker and smaller animals to survive and prosper despite being hunted down by the predators, so has He endowed mankind with the intelligence and the social, judicial and civil attributes needed to deal with all the dangers surrounding him including those that come from the wicked members of his own species.
(ח-ט) האף תפר משפטי ואם זרוע כאל לך אני שואל אותך אם יצוייר שיהיה לך זרוע וכח כמו שיש לאלהים, ותוכל להרעים בקול כמהו ולהפחיד את כל העריצים, האם גם אז תפר את משפטי והנהגתי, ותאמר שאין הנהגתי נכונה, ותרשיעני למען תצדק, אם כשיהיה לך כח כמו לה' האם אז תנהיג אתה את ההנהגה באופן אחר למען תראה שהנהגתי היתה בלתי נכונה ולא בצדק:
Would Job, if he had God’s powers, do it any differently? Would his governance be better than God’s?
עדה נא, עפ"ז אני אומר לך הנני נותן לך כח וגבורה כמו שיש לאל, נס נא ועדה גאון וגובה ותלבש הוד והדר כמו שלובש האל, שיהיה לך כח כמהו:
Job had asked why God tolerates the existence and prosperity of wicked and arrogant evil-doers; why, if He indeed governs, does He not crush or eradicate them? God now invites Job to imagine that he is in charge of the universe and can do all those things he thinks God should be doing. He could then deal with the evil-doers as he sees fit: bringing them low or even wiping them out. This would certainly make an impression and put the world in awe of him. But what sort of god does he think he would then be? Would he warrant the designation 'Creator' or 'Maker'? A creator’s creations are his glory. What sort of creator creates only weak and feeble things?
הפץ עברות אפך, ובכח האלהות שיש לך תפיץ אפך להשפיל כל גאה אשר תראה, כל בעל חי ואדם שנמצא בעולם שהוא חזק מחבירו ומתגאה עליו בכח, תשפיל שיהיו כולם רפויי כח:
ראה, וגם כל גאה המתגאה בדעתו תכניעהו, עד שיכנע גם בלבבו, ועי"כ והדך רשעים תחתם, שאחר שלא ימצא לא בעל כח ולא גאות בעולם לא ימצאו עוד רשעים משחיתים את ריעיהם:
טמנם בעפר יחד, כי כולם יתבטלו ממציאותם וישובו אל העפר:
וגם אני אודך, אם תוכל להנהיג הנהגה כזאת ושבכ"ז תקרא בשם אל ואלהים בורא ויוצר, שזה לא יהיה רק אם ברא עולם מלא וברואים גדולים מתיחסים אל כחו הגדול:
הנה, עפ"י הציור הזה שצייר במליצה שמוסר בידו כח אלהות לקיים ולבטל כל יצור, ורוצה לנסות אם ייטב בעיניו לבטל ולהשבית כל דבר חזק ואביר ובעל כח שיש במציאות, בהכרח יחל מעשה ההשחתה מן הברואים היותר גדולים שיש בעולם, עפ"ז אמר לו, שיש לו שני ברואים היותר תקיפים בעולם השפל, א' ביבשה אוכל עשב ומשחית כל מזון הברואים וחייתם, וא' בים טורף טרף, וצריך הוא להתחיל בם להשחיתם ולהעבירם מן העולם עז"א הנה הבהמות אשר עשיתי הם עמך והוא אוכל חציר כבקר:
Continuing the charade, God asks Job how he intends to deal with the two most powerful and imperious beasts He created: the Behemoth, that consumes all vegetation leaving nothing behind for the other land-beasts, and the Leviathan which preys on all the other sea-creatures.³⁶ Job’s campaign of extermination should start with them.
footnotes: ³⁶ According to Malbim's interpretation the Behemoth and Leviathan are archetypes of the beings that exploit their power over others for their own purposes. Whether they are actual or mythological beasts is irrelevant; the question is whether Job has room for such beings and their ilk in his world.
הנה נא כחו במתניו, כי החיות הטורפות האוכלות בשר, כחם בכלי הטרף שלהם בצפרניהם ושניהם וקולם וארסם, אבל בהמות זה שמזונו חציר עקר כחו תלוי במתניו:
יחפץ בעת יגיע לו החפץ והתאוה, אז זנבו כמו ארז, וגידי ביציו יהיו כשריגים וכסעיפי אלנות:
ועצמיו דומים כאפיקי נחושה, מרוב חזקו ואמצו, כי כחו תלוי בבנין גופו ועצמותיו וגידיו החזקים:
הוא ראשית דרכי אל, אחר שגמרת אומר בהיותך במקום האל וכחך ככחו, להכרית כל אביר ורב כח, הדרך הראשון שילך האל להשחית הבריות האדירות הוא לילך אל בהמות זה להשחיתו ראשונה, עד שהעושו הוא צריך שיגיש חרבו להשחית אותו:
כי, בזה ירויח הרבה, שעי"כ הרים בול ישאו לו, שישאו לה' יבול ותבואה, כי הבהמה הזאת תשחית יבול ההרים, ואם יאבדנה ישאו לו הרים יבול, וכל חית השדה ישחקו שם בההרים, כי עתה תברח כל חיה משם מפני מוראו:
תחת, וראוי שישכב תחת צאלים אחרי מותו, ושישכב בסתר קנה ובצה, שלשם ישליכו את נבלתו במקום נסתר מכוסה בצללים:
יסכהו, הצללים יעשו סכך על צללו, דהיינו על נבלתו שהוא הצל הנשאר אחריו, ושם יסבוהו ערבי נחל עד שלא תראהו בריה:
הן, עתה מראה לו הבריאה השניה הנוראה שראוי לאבדה לפי דעתו, והוא הלויתן שנמצא במים וטורף שם כל חיות המים, הן יעשק נהר, ראה נא שם נמצא בריאה שרוצה לעשוק את כל הנהר עם הבע"ח אשר בו, עצור בעדו שלא יחפז לעשק את הנהר, כי הלא הוא בוטח שיגיח את כל הירדן אל פיהו וישחית את כל חי הנמצא בו:
The second mighty beast that Job should put down is the Leviathan. Beyond discipline or training, the Leviathan is the embodiment of ferocious and ungovernable violence; and it knows it and does not care. Many desperate attempts have been made to catch this rampaging sea-monster but all have been in vain. And even were it caught alive it would never submit; and if dead, its carcass would be of no use, as its flesh is too tough to be butchered.
בעיניו, הלא רוצה לקחת את כל הירדן עם המעינות שלו ובמוקשים ינקב אף, הלא פותח נקבי אפיו המלאים מוקשים, שבם ילכדו כל הבע"ח שבירדן:
תמשוך, ולכן ראוי שתמשוך את הלויתן בחכה, שבה צדים את הדגים הגדולים, ותשקיע לשונו בחבל, שלא ישחית דגי הים והירדן:
התשים, לכן צריך חכה כי לא תוכל לצודו כמו שצדים את הדגים הקטנים ע"י אגמון וחוח, וכן א"א שתתנהג עמו כמו עם בע"ח הטובים והרכים בטבעם שייראו מגערתך ולא יעשו רעה, כי.
(כז-כט) הירבה אליך תחנונים, ולכן לא תוכל להתנהג עמו כמו עם בע"ח שיוכל האדם להכניעם תחת רשותו שיעבדו עבודתו כמו הסוס והפרד, כי היכרת ברית עמך, וכן לא תוכל להתנהג עמו כמו עם בע"ח שצדים אותם ומראים אותם למשחק, כי התשחק בו כצפור, ולכן אין לו תקנה אלא סכין, וראוי כי.
יכרו עליו חברים, שיתחברו עליו חבורות חבורות לאכל מבשרו, וגם יחצוהו בין כנענים הסוחרים הקטנים למכור את בשרו למסחר:
התמלא, וכי תוכל למלול ולהכרית ראשו בסוכות, שהם הסכינין הגדולים שכורתין בהם את הדגים, או התכרות ראשו בצלצל דגים, הוא קופיץ גדול שקוצצים בו ראשי הדגים הגדולים, ר"ל שא"א שתכניעו בשום כלי משחית, ומ"מ אני אומר לך.
שים עליו כפך, אחר שנתתי לך הכח שיש לאל, די בשתשים עליו כפיך שבזה ישוב אל האפס, ואל תוסף זכר מלחמה, לא תזכור כלל שתצטרך להלחם אתו בדרך מלחמה (שבדרך זה א"א שתנצחנו), כי רק ע"י שימת כפים יתבטל ממציאותו, ומפרש.
Job had asserted that there is no place for such malevolent beings in creation. So God now challenges him to use the power he has been given over creation to make an end to the Leviathan once and for all. He only has to touch him and he will be gone, and the battle will be over.