Malbim on Jonah Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויהי דבר ה' אל יונה אמרו חז"ל (בפ' החליל) שיונה בן אמתי היה מצד אמו משבט אשר והוא היה בן האשה האלמנה שכלכלה את אליהו, ושאליהו החייהו, ומצד אביו היה משבט זבולון כמ"ש בספר מלכים יונה בן אמתי אשר מגת החפר, וגתה חפר היה בגבול זבולון (יהושע י״ט:י״ג), ומבואר במלכים שם שהוא היה אשר משח את יהוא (כמ"ש חז"ל) והוא נבא לירבעם בן יואש שישיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד נחל הערבה, וכ"ז לא הועיל כי ישראל לא שבו בתשובה עד שהיו מוכנים לילך בגלות על ידי מלך אשור, וכבר היה אשור מושל עליהם, לכן אמר לו ה'.
(1) NOW THE WORD OF THE LORD CAME UNTO JONAH - Our sages, of blessed memory, said (Jerusalem Talmud 5:1) that Jonah ben Amitai was, on his mother’s side, from the tribe of Asher, and that he was the son of the widow [of Zarephath] who sustained Elijah, and whom Elijah revived; and [our sages said further] that, on his father’s side, Jonah was from the tribe of Zebulun, as it is written in the book of Kings, “Jonah ben Amitai who was from Gath-Hepher” (2 Kings 14:25), and Gath-Hepher was in the territory of Zebulun (Joshua 19:13). And it is explained in the book of Kings (9:1-13) that Jonah was the one who anointed Jehu (Seder Olam Rabbah 18). And he prophesied to Jeroboam ben Joash (2 Kings 14:25) that he [Jeroboam] would restore the boundary of Israel from Lebo Hamath to the Sea of the Arabah. And all of this was to no avail, for Israel did not repent until they were about to go into exile at the hand of the king of Assyria; and [at this time] Assyria was already ruling over them, therefore Hashem said to him [Jonah]:
השאלות: לא מצאנו בשום מקום שישלח ה' נביא מבני ישראל בפרטות שילך אל מדינה מן האומות להחזיר אותם בתשובה, כי זה רק מיוחד לישראל שחלה בם השגחה האלהית כמ"ש חז"ל. ומקרא מפורש כי העמים אשר אתה יורש אותם אל מעוננים וכו' ישמעו, ואתה לא כן וכו' נביא וכו' ומה נשתנה ענין נינוה ששלח אליהם את יונה?, ומדוע לא שמע יונה בקול ה' והיה לו לרוץ בשמחה להשיב בני אדם מדרכם הרעה, ומה בכך שאינם מבני ישראל?, ואיך עבר יונה על דברי ה' לכבוש נבואתו ונביא הכובש נבואתו חייב מיתה?. מדוע אמר וקרא עליה ולא פירש לו מה יקרא, ובפעם השני אמר וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך?:
The questions: we do not find in any text that God would send a prophet of Israel to go to another country to get them to repent. This is specific to Israel, to whom divine providence applies, as our sages said...How was Nineveh different, that God sent Jonah? And why did Jonah not heed God's voice? He should have sprinted joyfully to get human beings to repent from their evil way, and what matter is it that they were not of Israel? And how could Jonah transgress God's command by suppressing his prophecy? A prophet who does this is liable to the death penalty! And why did God say, "Proclaim" without saying what to proclaim, and only specifying the second time "Proclaim that which I shall tell you"?
קום לך אל נינוה וקרא עליה שישובו בתשובה ולא היה השליחות בשביל נינוה כי לא מצאנו שישלח ה' נביא מישראל להשיב את העכו"ם בתשובה, כי לא דבקה השגחת ה' לשלוח נביא רק בישראל, רק כי היתה ההשגחה על נינוה בשביל ישראל אחר שאשור הוכן להיות שבט אפו של ה' לרדות בו את ישראל שנתחייבו למקום, רצה ה' להשיבם בתשובה כדי שיהיו מוכנים למלאת גזרתו על ישראל, וגם כדי שלא יאמר המתלונן למה התביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו, רצה ה' להראות שאשור יש לו זכות יותר מישראל שהם שמעו לדברי הנביא ועשו תשובה וישראל הקשו ערפם משמוע, וכאשר ידע יונה כי משליחות זה תצמח רעה לישראל, לכן חשב מחשבות בל ילך בשליחות זה, ובחר יותר לאבד את עצמו בים משיהיה הוא המסבב רעה לישראל. וכבר כתב הרי"א שמטעם זה אמרו חז"ל שיונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב ושנתן נפשו עבור ישראל, (כמ"ש במכילתא פ' בא), כי בזה היה תלוי הצלת ישראל וכבודם בשני הטעמים הנזכרים. והנה בפעם הראשון לא שלח על ידו נבואה מיוחדת כמו בפעם השני שא"ל קרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך שהוא מה שקרא עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, שאז לא נחתם עדיין גז"ד זה, ולא שלחו בתורת נביא מודיע גזרת עליון, שאם היה שולחו בענין כזה לא היה עובר על דברי ה', שנביא הכובש נבואתו חייב מיתה. רק א"ל קרא עליה סתם, היינו שיקרא באזניהם דברי מוסר ותוכחה להשיבם מעונותיהם, ובאר לו כי עלתה רעתם לפני, שעת תרבה הרעה במדה גדושה תעלה הרעה לפני ה' לקטרג, ואז בא רעתם וקטגה עליהם, ובעת יחתם גז"ד אז תרד הרעה שהיא הגזרה הנחרצה מלמעלה למטה. ואז עדיין לא נחרץ גז"ד, רק הרעה קטרגה עליהם, ושלחו להוכיחם, לא להודיעם גזר דינם, ולכן חשב יונה שבזה אינו בכלל נביא הכובש נבואתו כי לא נשלח לנבאות רק להוכיח ועובר רק על מצות עשה שצוהו ה' להוכיח, ולכן.
"Arise, go to Nineveh and proclaim upon it": so that they repent. Jonah's mission was not for the sake of Nineveh, ...but for Israel's sake. After Assyria was assigned to be the rod of God's wrath with Israel for their sins, God wanted to bring them [Assyria] to repentance so that they would be ready to fulfill God's decree...Also, God wanted to show that Assyria had more merit than Israel, because they listened to the words of the prophet and repented, while Israel stiffened their necks. And when Jonah realized that, from this mission, harm would come upon Israel, this is when he began to think about not going. He chose to drown himself in the sea instead of bringing about harm to Israel.
השאלות: למה ברח תרשישה, ואם כדי שלא יגיענו דבר ה' הלא כבר צוהו ה' וסרב מלכת בשליחות ומה לי אם סרב פעם אחת או אם יסרב שני פעמים?, ולמה ברח אל הים ולא אל המדבר ומשם לחו"ל, והלא הים מוכן לנבואה כמ"ש שנגלה אל יחזקאל בחו"ל מפני שהיה במקום מים, ולשון באה תרשיש בלתי מתוקן, שהיה לו לומר הולכת תרשית?:
The Questions — Why did Jonah flee to Tarshish? If [he fled] so that the word of Hashem would not reach him, then, behold, Hashem had already commanded him [to go to Nineveh] and he refused to go on the mission. What difference does it make if he refuses once or if he refuses twice? And why did he flee to the sea and not to the desert and from there to chutz la’aretz [‘outside the Holy Land’]? For, behold, the sea is suitable for prophecy, as it is written that God appeared to Ezekiel in chutz la’aretz because he was in a place of water (Ezekiel 1:3). And the phrase ‘ba’ah Tarshish,’ ‘arriving Tarshish,’ [appears] incorrect, for it should have said, 'holechet Tarshish,' ‘going [to] Tarshish.’
ויקם יונה לברוח תרשישה, באשר התירא פן ישלחהו שנית וישם דבר נבואה בפיו שילך בתורת נביא, שאז יהיה מוכרח ללכת, לכן הקדים לברוח מלפני ה', וכבר השקיף הרי"א שיש הבדל בין מפני ה' ובין מלפני ה', שמפני ה' יאמר על ידיעתו והשגחתו ואיך יוכל לברוח מהשגחת ה' ואנה מפניו יברח, אבל לפני ה' בא על הדבקות והשראת השכינה בהיותו עומד ומתהלך לפני ה' ודבק בו, ורצה לברוח לחו"ל ששם אין השכינה שורה, ומשם לא ישלחהו לנבאות, והנה בחר לרדת דרך ים ולא לברוח לחו"ל דרך המדבר, מפני שהנבואה תחול לפעמים גם בחו"ל כשחל עליו הרוח פעם א' בא"י כמ"ש על מ"ש ביחזקאל היה היה דבר ה' שנבא בח"ל מפני שנבא כבר בא"י, ואליהו בברחו המדברה מפני איזבל ראה מראות אלהים בהר חורב, לכן עלה אל האניה, שחשב שבעת יהיה באניה לא תחול עליו רוח ה', אם מפני שיורדי הים דעתם בלתי מתישבת מצער הים עד בואם ליבשה כמ"ש חז"ל, אם מפני שאז לא יתבודד באשר היו על האניה עובדי אלילים שכ"ז תעכב בל תשרה השכינה עליו וז"ש וירד בה לבא עמהם תרשישה שרצה לבא עמהם בחברתם וכבר פי' חז"ל שנתן שכר כל האניה כמ"ש ויתן שכרה, וזה מבואר במ"ש וימצא אניה באה תרשיש שהיה ראוי לאמר אניה הולכת לתרשיש, רק שהאניה באה עתה מתרשיש, ודרך בעלי האניות שלא לשוב תיכף ביום בואם רק יעמדו כמה ימים עד ימצאו מכסת האנשים עוברי ים בדרך הזה שימלאו משכורת האניה, ומהר יונה לשלם שכר כל האניה, והיה לו בזה שתי כוונות, אם שתלך תיכף, ואם שלא ימצאו על האניה נפשות רבות, אחר שידע שהעוברים באניה יהיו בסכנה לא רצה שיאבדו נפשות רבות:
"And Jonah arose to flee to Tarshish" — because he was afraid lest He send him again and place a word of prophecy in his mouth that he go as a prophet, and then he would be compelled to go. Therefore he hurried to flee from before the LORD. And already R.I”A. observed that there is a difference between ‘from the LORD’ and ‘from before the LORD’: ‘from the LORD’ is said about His knowledge and providence — and how could one flee from the providence of the LORD and where from His presence could he flee? — but ‘before the LORD’ comes about closeness and the resting of the Shechinah, when he is standing and walking before the LORD and cleaving to Him. And he wanted to flee to outside the Land, where the Shechinah does not dwell, and from there He would not send him to prophesy. And behold, he chose to go down by sea and not to flee to outside the Land by way of the wilderness, because prophecy sometimes rests also in outside the Land when the spirit had already once rested on him in the Land of Israel, as it is said about what is said in Ezekiel ‘the word of the LORD was indeed’ — that he prophesied in outside the Land because he had already prophesied in the Land; and Elijah, when fleeing the wilderness from Jezebel, saw visions of God at Mount Horeb. Therefore he went up to the ship, thinking that while he would be on the ship the spirit of the LORD would not rest on him, whether because seafarers’ minds are unsettled from the suffering of the sea until their coming to dry land, as our Sages said, or because then he would not be in seclusion, since there were on the ship idol-worshippers — all this would prevent the Shechinah from resting upon him — and thus it says:
וה' הטיל רוח גדולה אל הים, באר שהרוח הזה לא היה בטבע הים אז, כי לא היה אז העת לסער, רק ה' הטילו בהשגחה, ולפעמים תבא הסערה מן היבשה ואז ינשוב הרוח בצד אחד ויגרש הספינה לצד שכנגדו, ואז ימצא הרוח בכל שטח הים, אבל רוח זה עמד בעומק הים מן המים עצמם, שלפעמים תבא הרוח מתהום המים. והיה סביב הספינה הזאת, וכבר אמרו חז"ל שהאניות האחרות עברו בשלום כי לא היה רוח כלל, ומתוך כך הרגישו המלחים שהוא עונש השגחיי, ובמ"ש והאניה חשבה להשבר כתב הרי"א שהאניה לא תשבר בלב ימים רק תטבע, ולא תשבר רק אם ישליכנה הרוח אל הסלעים אשר בחוף, וע"כ פי' שאנשי האניה מפחדם פן תטבע האניה בגלי הים ומשבריו חשבו מחשבות להטות האניה אל הארץ שתשבר שם, באופן שקצת ינצלו בהיותם קרובים אל היבשה, וזה דוחק גדול שהלא אח"ז אומר ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה, ומקרא מלא (יחזקאל כ״ז:כ״ו) רוח הקדים שברך בלב ימים, כי הרוח ישבר את התורן ומפרשי הספינה שהם עקר האניה כמ"ש בגיטין דף כ"ח:
השאלות: הלא אחרי שראה הסכנה היה לו לשוב מחטאו לאמר חטאתי ושיאמר לבעלי האניה שיוליכוהו לדרך אשורה וימלא דבר ה', לא לאבד את עצמו בים על לא דבר?, ולמה ירד אל ירכתי הספינה והלא ידוע שבעת תטבע הספינה אז האנשים השוכבים בירכתי הספינה קודמים למות, משא"כ אלה שהם על הספינה למעלה יוכלו להנצל ע"י דף וכדומה, ולמה בקש את המות?:
וייראו המלחים, וע"י יראתם זעקו איש אל אלהיו בשהאמינו שהזעף הזה בא ע"י קצף אלהיהם, וגם עשו תחבולות אנושיות שהטילו את הכלים אשר באניה אל הים כדי שתקל האניה ותעלה על מי הים ולא תטבע, אמנם יונה ירד אל ירכתי הספינה וירדם, והיה כונתו באשר ירא שבעת תטבע הספינה ויפול לתוך הים יש אפשרות שיצוה ה' לגלי הים שיטרדוהו מגל אל גל עד יושלך אל היבשה כמעשה דר"ע ביבמות, לכן ירד אל ירכתי הספינה. שיש הבדל בין ספינה ובין אניה שספינה נקרא החלק מן האניה שהוא ספון ומכוסה למעלה והוא החדר התחתון שבאניה שמשם לא יפול אל הים רק יבואו מי הים עליו ויטבע שם, (וכמו שהתיר בשו"ת המבי"ט את הנשים שנטבעו בעליהם בחדר הספינה שאין לו דין מים שאין להם סוף לדעתו, באשר מי הים באים אל החדר), וגם היה לו עוד טעם בזה, שבאשר ידע שהסער הזה הוא בשבילו ושאם ימות הוא תחלה יפסק הסער וינצלו אנשי האניה, ירד אל ירכתי הספינה ששם יכנסו המים תחלה ויחנקוהו, ואז ינצלו אנשי הספינה שהם עומדים למעלה:
ויקרב אליו רב החובל הוא המנהיג את הספינה באשר אבדה כל תקוה מאתו להנצל בדרך הטבע, וחשב כי הסער הזה המשונה שבא רק על האניה הזאת הוא מפני הגזרה שנחרצה על אנשי האניה, וכשיקראו כולם אל אלהיהם יצוייר שיתנחם ויבטל הגזרה, אבל כשאחד מהם נרדם בלתי קורא לאלהים עדן תשאר הגזרה עליו, ותטבע האניה בשבילו, ועל זה אמר קום קרא אל אלהיך אולי יתעשת פי' שישתנו מחשבותיו אל מחשבה אחרת ויבטל הגזרה, שלא נאבד:
השאלות: מה היה העצה בהטלת הגורלות, הלא הגורל בהכרח יפול עד אחד מהם, ואיך יבורר בזה שהוא החוטא, והלא יוכל להיות שהסער בא בשביל כולם ובכל זאת הגורל לא יפול רק על האחד לבד, ולמה אמר ונפילה גורלות בלשון רבים, ובכל מקום יאמר הפיל גורל בלשון יחיד, כי הגורל יחיד הוא במשפטו?:
ויאמרו איש אל רעהו, אח"כ הסכימו להפיל גורלות שעי"ז ידעו בשלמי הרעה הזאת, ופי' שיפילו גורלות רבות זה אח"ז שאם החטא תלוי בכולם יפול הגורל בכל פעם על איש אחר ואז ידעו כי כולם חייבים, ואם יפול בכל פעם על איש אחד אז ידעו כי הוא החייב, והנה יצוייר שהגם שיפול הגורל על איש אחד אינו החייב שעל ידו בא הסער, רק שהוא האיש היודע מי החייב ומה הוא הסבה להרעה, וגם זה נכלל במ"ש ונדעה בשלמי הרעה הזאת, כי האיש ההוא שעליו נפל הגורל או שהרעה בשבילו או שהוא יודע ויודיע בשלמי הרעה, וספר כי הפילו גורלות רבות ובכל פעם נפל הגורל על יונה לא על זולתו:
השאלות: (ח-ט) למה שאלו לו השאלות הרבות האלה,והוא לא השיב לכולם, ומה שאמר את ה' אני ירא אינה תשובה על שאלותיהם, ומלות באשר למי לא נודע פירושם?:
ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו, שאלו שתי שאלות, א] על הצד שהוא עצמו החוטא אמרו הגידה לנו באשר הרעה הזאת לנו, היינו מה החטא שחטאת אשר עבורו באה הרעה, ב] ועל הצד שהוא אינו החוטא רק שהוא יודע מי החוטא אמרו הגידה למי הרעה הזאת לנו, ר"ל מי מאתנו הגורם זאת, והוסיפו לשאול מה מלאכתך וכו', באשר הקדמונים היו מאמינים כי יש על הים שר מיוחד שהוא אלהי הים. וההבילו עליו שיש לו שנאה על איזה בעלי אומניות מיוחדות שאינו מניחם לעבור בים, וע"ז שאלו מה מלאכתך, וכן אמרו שיש לו שנאה על מקומות פרטים ואינו מקבל אנשים שנכנסו אל הים באותן המקומות וע"כ אמרו מאין תבא, וכן שיש לו שנאה על ארצות מיוחדות ששונא יושביהם ועל עמים מיוחדים כנודע בהבלי הגוים הקדמונים ועל זה שאלו מה ארצך ואי מזה עם אתה:
ויאמר אליהם עברי אנכי, היא תשובה כללית לכל השאלות שהוא עברי שהם הולכי הים באניות ואין הים מתנגד לא להם ולא לארצם ולא למקומות שבארצם, כי הם לחוף ימים ישכנו, ועל מה מלאכתך אמר את ה' אלהי השמים אני ירא שהוא נביא דבק באל עליון ואין הים מתנגד אל מלאכתו ויראת אלהיו.
באשר ה' עשה את הים ואת היבשה והוא מושל בגאות הים, וזה היתה התשובה על הארבע שאלות האחרונות, ובודאי השיב גם על עקר השאלה ששאלו על מה הרעה הזאת והודיעם כי מלפני ה' הוא בורח, וכמ"ש בפסוק שאח"ז, והרי"א פי' שמ"ש את ה' אני ירא היינו שאני ירא מענשו על שברחתי מלפניו:
וייראו האנשים יראה גדולה, כי מ"ש תחלה וייראו המלחים היתה יראת הסכנה. אבל יראה זו היתה יראת ה' שהיא גדולה למעלתה לפי גדולת העצם שהתיראו ממנו, ויאמרו אליו מה זאת עשית, עי' המפרשים שהוכיחו אותו על רוע מעשהו, ר"ל איך עשית כדבר הרע הזה לברוח מלפני ה', ומפרש כי ידעו זאת מפני שהגיד להם כנ"ל בפסוק הקודם:
השאלות: ומהו השאלה מה נעשה לך הלא כבר הפילו גורלות לדעת את מי ישליכו אל הים כמנהגם, ואם היה משיב שהוא לא חטא מאומה ג"כ היו משליכים אותו:
ויאמרו אליו מה נעשה לך, שאלוהו אם רוצה לשוב בתשובה ולקבל עליו ללכת לנינוה, ואולי יהיה להם תקנה ע"י שישובו עמו ללכת אל חוף המוליך לנינוה, או שישיבוהו לא"י בחזרה ובזה ישתוק הים מעלינו:
ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים, ר"ל אין אני רוצה לשוב ולא ללכת לנינוה, וא"כ אין הסער כדי להשיבני לארצי או לנינוה, כי הסער בא לענוש אותי על העבר על שמריתי את פי ה', וזה יודע אני בבירור שאין הסער בשבילכם לענוש אתכם על מה שאתם מוליכים אותי לתרשיש כי אין זה מכונת ה', רק בשלי הסער מגדול הזה עליכם לענוש אותי לבד לא בשבילכם, וכשאטבע בים ישתוק הים מעליכם:
השאלות: ולמה חתרו עתה להשיב אל היבשה ולא עשו זה תיכף?:
ויחתרו האנשים, והם רצו לנסות זה במה שחתרו להשיב אל היבשה וללכת בחזרה ליפו, ואם עקר כונת ה' להשיבו אל ארצו שברח משם הלא ראוי שיוכלו לשוב אל היבשה ולהשיב הבורח אל אדוניו, ולא יכלו כי הים הולך וסער אחר שיונה לא שב בתשובה, לא הקים סערה לדממה:
ויקראו וכו' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה", ר"ל אם לא נשליכהו אל הים הלא נאבד אנחנו ע"י נפש האיש הזה, שע"י נפשו החטאת נאבד כולנו וזה אין מן הראוי, ואם נשליכהו אל הים על צד זה נבקש אל תתן עלינו דם נקי להעניש אותנו על הטבעתו, (כי גם המחוייב עונש בידי שמים ויקבל ענשו ע"י בני אדם יענש הרצח אותו כמ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, וכמו שאמרו על והאלהים אנה לידו).
כי אתה ה' כאשר חפצת עשית ר"ל כי המעשה הזה לא תתיחס אלינו רק אליך שהקימות את הסער וחפצת להטביעו בים ואתה עשית, כי אנו מוכרחים לעשות זאת אחר שאם לא נשליכהו אל הים נטבע כולנו, א"כ המעשה מיוחס לך לא לנו:
וישאו את יונה ויטילהו אל הים, פי' חז"ל שהטילו תחלה קצת גופו ושתק הים וכשהעלוהו חזר הסער, וזה רמז במ"ש וישאו ויטלוהו, שלא הטילוהו תיכף רק נשאו אותו תחלה בידם ועשו בו נסיונות רבות וראו שע"י הטלתו עמד הים מזעפו, בענין שלא הטילוהו לים בלא הבחנה, שהיה להם הבחנות רבות, אם מאיכות הסער שהיה רק על האניה זאת, ואם מריבוי הגורלות שכולם נפלו על יונה, ואם מהודאת עצמו, ואם מן הנסיון האחרון שכל עת שטבלו אותו בים עמד מזעפו: