והניחם שם: לשון "הנחה" ישמש לפעמים על עזיבה מוחלטת – "ואלה הגוים אשר הניח ה' " (שופטים ג׳:א׳), "אשר הניח שם משה" (מלכים א ח׳:ט׳), "והניח מחוץ למחנה" (במדבר י״ט:ט׳). ולפעמים ישמש על עזיבה בלתי מוחלטת – "והניחו לפני מזבח ה' אלקיך" (דברים כ״ו:ד׳), "וינח משה את המטות" (במדבר יד). ובזה פליגי פה, שר' דוסא סבירא ליה שהוא הנחה לשעה והם כשרים לכהן הדיוט. ואזיל לשיטתו שלמד זה בספרא (צו) מן "ילבש על בשרו". ור' יהודה (כן גריס בגמ' יומא יב ודף כד) סבירא ליה שהוא עזיבה מוחלטת ואזיל לשיטתו שדריש שם "ילבש" לדרשה אחריתי. [וצריך עיון מ"ש ביומא (דף ס) ובכמה מקומות בש"ס הניחא למאן דאמר ב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר והא מאן דאמר מלמדין ר' יהודה, כמ"ש בקידושין (דף לה) והוא החולק על ר' דוסא! ויותר תימה על דברי התוס' שם ד"ה אלא, וצריך עיון גדול אם לא נדחק שר"ל לשמאי דסבירא ליה בקידושין (דף מג) מלמדין אם יסבר כר' דוסא.]