לצמיתות: לחלוטין, כמו "צמתו בבור חיי", "יצמיתם ה' אלקינו" שהוא כריתת החיים לעולם. וכבר כתבנו (אמור סימן ??) שכל מקום שכפל אות הפעל מורה על ריבוי הפעולה כמ"ש כרת-כריתות (קדושין ה). וכן דרשו "צמית" "צמיתות" כמ"ש בערכין (לא:) לרבות הנותן מתנה. ונראה שיש סמך לדרוש זה מ"ש כאן "לַצּמִיתת", הלמ"ד בפתח והצ' דגושה. והראשון הצ' רפי והלמ"ד בחיריק. כי שם בא הלמ"ד לתאר המכירה – תמכר לצמיתות, ופה שבא אחר "וקם", וגם הוא מיותר דהא אמר "לדורותיו לא יצא ביובל", פירשו שהם ב' דברים: א' – שיקום לצמיתות ביד המקבל מתנה. ב' – לקונה אותו יהיה גם כן לדורותיו. ומ"ש בראשונה היה נטמן.. משנה בערכין שם.