ביום הראשון: כבר התבאר (פר' צו סימן מ) שכל מקום שאמר מלת "ביום" (שהיה די לומר "בראשון") בא, או להוציא הלילה, או לדייק שיהיה דוקא באותו יום, לא ביום שלאחריו. ודרשה ראשונה דורש "ביום" ולא בלילה ודרשה שניה אתיא כר' אליעזר דסבירא ליה דמכשירי לולב דוחין את השבת והוא סבירא ליה דלילות ממועטים מן "שבעת ימים" ואייתר לדידיה "ביום" שיהיה באותו יום ולא ידחה, אף שהוא שבת. וכיון שאמר זה רק על ביום הראשון, לא ידענו שידחה שבת רק יום הראשון לבד. כן פירשוהו בגמ' סוכה (דף מד) ואין צורך למ"ש התוס' שם דמן ה"א דרש.