מות יומת: יש הבדל בין פעל "מת" ליתר הפעלים שנאמרו על ההמתה כמו "הריגה" "הכאה" וכדומה. שכולם יציירו איכות ההמתה ופעל "מת" מציין העדר החיים, שיקחו נפשו עד שלא יחיה. והנה בכל מיתת בית דין יש הודעה במה יומת כמו "דמיהם בם" "באש ישרפו". ובאנשי עיר הנדחת כתוב "הכה תכה..לפי חרב". וגם ברוצח שסתם הכתוב וכתב הרמב"ם (הל' סנהדרין) שסייף הוא מהלכה, יש רמז במה שכתוב "לפי עדים ירצח את הרוצח..ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו" שכל זה מציין מיתת חרב. אולם במקום שכתוב "מות יומת" סתם, שהיא רק ציון המיתה, דעת ר' יאשיה שנדע שהיא חנק מפני שהיא המיתה הקלה מד' מיתות [וד' מיתות כסדרן גמרא גמירי ליה כמ"ש בגמרא]. ואחר שסתם יש לתפוס הקלה. ור' יונתן סבירא ליה דחנק אינה הקלה שבכולן ולמד שהוא חנק מלשון "מות יומת" וכדמפרש לה רבי (שפירש דברי ר' יונתן) משום ששם "מיתה" בא בתנ"ך לרוב על מיתה הטבעיית בידי שמים שאין בה מכה וחבורה והוצאת דם רק יציאת הנפש, ודוגמתו היא מיתת חנק שלא יאמר עליו לשון "הכאה" ו"הריגה" ו"רציחה" רק "מיתה". ומאמר זה מובא ומפורש בסנהדרין (דף ??). ומ"ש מכאן אמרו במשנה שם. ומ"ש "לא תנאף" וכולי פרשתי בסימן הקודם.