אשר ישכב עליו הזב: שם "הזב" מיותר וזה נמצא בפרשה זו ד' פעמים שכתב מלת "הזב" למותר – (1) "אשר ישכב עליו הזב" (כאן), (2) "אשר ישב עליו הזב" (פסוק ו), (3) "וכי ירק הזב" (פסוק ח), (4) "אשר ירכב עליו הזב" (פסוק ט) [כי מ"ש "והנוגע בבשר הזב" יש בו דרוש בסימן קלה] ודריש למעט ד' דברים: (א) בעלי קרי (ועיין בנדה דף לה) (ב) למעט אבן המנוגעת אף שחמורה שמטמא בביאה, היינו אדם הנכנס עמה בבית כדכתיב והבא אל הבית, ומובא בנדה (דף נד:) ועי' בתו"כ שם. (ג) למעט טמא מת (ד) למעט את המת שאינו מטמא משכב ומושב אף על פי שמטמא טומאת שבעה. ור' שמעון למד שזב שמת אינו מטמא משכב ומושב דלא שייך ביה שכיבה וישיבה. ומ"ש (בנדה דף ע:) שמטמא במשא, דהיינו באבן מסמא, הוא מדברי סופרים.