אשר ישכב עליו הזב: כבר בארנו (ויקרא סימן רעו) שבמקום שנזכר הפעל ושם הפועל ומלה הרומזת על גוף הפעול – "אותו", "עליו", "לו", "אליו" לפעמים יקדים המלה לפני שם הפועל ולפעמים תבא אחריו – "ויאמר אליו העבד", "ויאמר משה אליהם" וכדומה. ובארנו שם שתמיד יקדים את המלה העיקרית אצלו. ולפי זה היה לו לומר פה "אשר ישכב הזב עליו" אחר שבמלת "הזב" בא לדייק דוקא הזב ולא בעל קרי (כנ"ל סימן הקודם) הוא עיקר במאמר. מזה דרשו חז"ל שמלת "עליו" בא לדייק שישכב עליו דוקא ביינו שינשא רובו עליו ולכן הקדימו.