אל מקום טמא: שיהיה מקום מיוחד לטומאה ויציינו עליה כי המאהיל על האבנים נטמא. ודעת ר' יהודה שהמקום ישאר טמא אף שניטלו האבנים משם וכמ"ש בתוספתא ר' שמעון איש כפר עכו אומר מקום היה בגליל והיו מציינים אותו, שהיו אומרים אבנים מנוגעות היו בו – משמע שאז לא היו עוד, רק שהיה בעבר. ויש לפרש שר' יהודה סובר כר' יוסי בר' יהודה בנו שנוטל עפר ג' אצבעות מן הבית והוא הדין שעפר ג' אצבעות מקום שאבנים מנוגעות הושלכו לשם טמא. וז"ש לרבות את הניטל היינו שיעור שנוטל עם הנגע דהיינו ג' אצבעות ודייק שהמקום עצמו שהאבנים עליו הוא טמא.