והקריב על זבח התודה: היה לו לומר "והקריב על התודה" (וכבר בארנו שכל מקום שאומר "זבח שלמים" "זבח פסח" וכדומה בא לדרוש, כמ"ש באילת השחר (סימן צה)). ואמרו חז"ל מפני ששמות "תודה-עולה-חטאת" באו לפעמים על שם המין ובשם המין ידבר על הרבים בלשון יחיד. ואם יאמר "והקריב על התודה" נפרש על התודות [כמו שבארנו למעלה (סימן יז) מה שכתוב "וערך עליה העולה" היינו העולות], ונאמר שאם מביא תודות הרבה די בלחם אחד. (כי נדון מדין קל וחומר מנזיר שמעט בלחם (שאינו מביא רבוכה) ומביא לחם אחד לכבש וכבשה ואיל, וכן בכבשי עצרת שאינו מביא אלא ב' חלות ומספיק לחם אחד לב' כבשים – כל שכן כאן שמביא ג' חלות שיספיק לכמה תודות). לכן אמר "זבח התודה" ששם הסמוך לא ידבר על הרבים בלשון יחיד רק בלשון רבים – "זבחי תודה" "זבחי שלמים" – ובהכרח שמביא לחם על כל זבח וזבח.