את החזה להניף אותו תנופה: זה מיותר. דמה שפרש"י שבא להוציא בל נטעה שהיה מקטיר החזה עם האישים – אינו צריך, דהא באר בפירוש "והקטיר הכהן את החלב והיה החזה לאהרן ולבניו". ופירשוהו בספרא שמלמד שיוכל להניף גם החזה לבד אם נטמאו האימורים או שאבדו. וזה שדייק "להניף אותו" - אף לבדו. ומזה ידעינן דכל שכן שאם נשאר אחד מן האימורים, אף כוליא אחת, שהדין הוא שיקטירנו כמו שלמד בסדר ויקרא (ויקרא נדבה פרשה יד מ"ט), "יניפנה" - לבדה, כל שכן מחזה. אולם יש לדחות שמה שכתוב "את החזה להניף אותו" היינו שצריך להניף את החזה שנית בפני עצמו. משיב "תנופה" ולא תנופות – שכבר כללנו (ויקרא סימן יג) שכל מקום שבא שם הפעל על הפעל בא לגדור את הפעל, ובמה שכתב "יניף תנופה" בא לבאר - רק תנופה אחת, לא שתי תנופות. ומה שאמר "לפני השם" במזרח – כבר בארתי זה באורך בתורה אור למעלה (סימן כו). ומדברינו שם תמצא לדעת הרמב"ם (פ"ט מהל' מעה"ק ה"ו) שדוקא במזרח לא במערב, שעמעם בו הכסף משנה שם.