אשה להשם אשם הוא: כבר בארנו באילת השחר (כלל קלה) שכל מקום שנאמר "עולה הוא" "מנחה הוא" "חטאת הוא" - מיותר, ובא לדרשה. כי למה יספר זאת והלא כל הפרשה מדברת באשם. וגם מה שכתב מלת "הוא" מיותר כי פעמים רבות ישמוט מלה זאת. וכבר דריש [בסוף משנה ב'] מן "אשם הוא" דאין תמורתו קרבה (כמו שבארנו בסימן עט) והוא אליבא דרבי עקיבא (כמ"ש בנזיר דף כה ובכמה מקומות). אמנם ר' ישמעאל דריש שם דאין תמורת אשם קרבה מן "רק קדשיך אשר יהיו לך", עיי"ש. ולדידיה אמר [במשנה ד'] שמה שכתוב "אשם הוא" מרבה שרק הוא נקרא אשם, רוצה לומר רק אם נעשה כמבואר פה ששחטו בצפון במקום העולה – אז הוא אשם. לא אם שינו מקום שחיטתו. ודוגמת זה הדרוש תמצא בספרא (ויקרא דבורא דנדבה פרק ז מ"ו) עולה אף על פי שלא סמך. יכול אף על פי שלא נשחט בצפון? תלמוד לומר "הוא" (ועיין פירושינו שם סימן סט). וכן הוא כאן. ור' אליעזר דריש מלת "הוא" רק אם נשחט לשמו. ועכ"ז(?) תחלה [סוף משנה ב'] הזכיר דרוש רבי עקיבא ו[במשנה ג'] הזכיר דברי ישמעאל אין שחיטה אלא משיכה ודברי ר"א על "ישחטו את האשם" מכאן לעולת צבור, ו[במשנה ד'] חזר לדברי ר' ישמעאל על "אשם הוא", ו[במשנה ה'] חזר לדברי ר' אליעזר. ובזה יש סדר למשנה. ומה שאמר [במשנה ו"ז"ח] אמר ר' אליעזר חטאת בא על חטא וכולי – הוא בתוספתא (פרק קמא דזבחים) ובגמרא שם (דף י.), ופה לא נכתב רק ראשית הברייתא ושם נכתב הברייתא כולה וסיים שר' אליעזר למד "כחטאת כאשם" שהאשם כחטאת לכל דבר. (כמ"ש עוד בזבחים קטו ומנחות דף כה:). וכן בספרא למעלה (פרק ח מ"א) וזבחים (דף פא.) לענין אשם שנכנס דמו לפנים. ועיין בגמרא זבחים (דף י.) פלפול גדול בדברי ר' אליעזר ומחלקותו - ואין כאן מקום להאריך.